בואו איתי אל הגליל
יום כייף בין טעמים, מראות וסיפורים בגליל
"בוא נעלה כבר על האוטו וניסע", אמרתי לאיש כשהתעוררתי בוקר אחד עם החשק הזה לחופש קצר, ספונטני ונגיש – כזה שלא מצריך טיסה, תכנון, ביטוח, אריזה, חפירות וכל הווג׳ראס. יום חופש גנוב ומתוק בלי לבקש חופש מראש מהבוס – פריווילגיה קטנה של עצמאים וליתר דיוק, כפי שיתברר מיד: אשליית הפריווילגיה של העצמאים. בדרך כלל, כשעולה לי החשק הזה, האיש מחוויר קלות, עננת דאגה מסתמנת מעל ראשו, וארשת פניו המפויסת-תמיד מתחלפת בארשת המבוגר האחראי בבית. יחד עם זאת, כדי לא לבאס אותי ישר על ההתחלה, הוא מיד ממנה ועדת בדיקה בראשות עצמו וזו מפשפשת באאוטלוקו וזו מוצאת אי אלו התחייבויות קודמות שמבוגר אחראי לא יכול לבטלן. אי לכך יו"ר הוועדה מגיש לי את המלצותיה להעביר את פרץ הספונטניות לסופ"ש בנימוק שאותן התחייבויות קודמות יניבו בקרוב עוד הרבה חופשים ספונטניים ולא ספונטניים ואז הוא נפנה לעמל יומו. אני נותרת עם חצי תאוותי בידי ובאין ברירה נפנית גם אני לעמל יומי, לעוד יום שבו בדד אשב מול מסכיי.
בעונה זו של השנה הגליל קורא לי: השדות הירוקים, העשב שהצמיח הגשם, ריח האדמה שנמהל בריח הגשם, הכבישים המפותלים שמטפסים בין שני צידי החורש, והמקומות – אוי המקומות החמודים והרומנטיים – כל אלה שפעם קראתי עליהם היכן שהוא ושתייקתי אותם היכן שהוא במועדפים, או אולי היה זה במייל ששלחתי לעצמי ואולי בתזכורות או שמא בפתקים – מי זוכר – כך שברגע האמת, כשאפשר ליישם את המלצות הוועדה – אני לא באמת יודעת אנה אלך.
אני מאמינה שכשאדם מהדהד ליקום את רצונותיו וחשקיו, היקום לפעמים מתרצה ושומע. כך קרה שהיקום, באמצעות באת כוחו עינת הרשקו, בעלת הבלוג, אלטר-נע-טיבה (ALTER-NA-TIVA.CO.IL), הזמין אותי ליום סיור בגליל המערבי יחד עם 14 בלוגריות נוספות. כך זכיתי לצאת מאפלת המשרד לאוצרות המנצנצים של הגליל ולממש במשהו את החשק הזה. לצורך הפקת היום המיוחד הזה חברה עינת לשתי מפיקות גליליות, טל לביא מטלטול הפקות ורינתה בלסון מרינתה בדרכים, שהכינו יום גדוש בהפתעות, במקומות מסקרנים ויצירתיים.
טל ורינתה הכינו עבורנו תמהיל אוצרות של אמנות, קולינריה, אירוח וקהילה, שמהווים טעימה מדגמית של כל השפע הקיים באזור. תכף אפרט כאן את כולם, אבל אתם תוכלו להרכיב לעצמכם טעימה גלילית מתוך תפריט עשיר, לפי טעמכם והעדפותיכם.
אז מוכנים? בואו נצא לדרך!
אמת המים ברגבה
התחנה הראשונה הייתה ליד אמת המים ברגבה, שהובילה מים בתקופה העותומנית ממעיינות כברי לעכו. היחסים ביני לבין אמת המים הם כמו בין מכרים ותיקים שמדי פעם נפגשים באקראי, שמחים להיפגש, מפטירים "תקפצו לביקור" בלי להתכוון ברצינות וממשיכים איש איש לדרכו. כך אני חולפת על פני האמה עשרות אם לא מאות פעמים לאורך השנים, אבל מעולם לא עצרתי כדי לראות מקרוב. הפעם קפצתי לביקור. אמנם לא במיוחד, אבל כיוון שהאמה גרה ממש בצמוד לבית מלאכה ישראלי, שהוא למעשה היעד הראשון בסיור, אז הצטלמנו למזכרת.
בית מלאכה – סטודיו ליצירה ישראלית
צעדים ספורים אחרי אמת המים המרשימה, מוביל שביל לא מפואר, שלא לומר מוזנח למדי אל הסטודיו. הכניסה הלא מלבבת בעליל מהווה ניגוד מוחלט לוואוו המשתלט עם חציית הסף. בהמשך נלמד שהסטודיו העצום הזה היה בעבר אלף מטרים של מחסן ולולים וזה קצת מסביר את הסביבה המוזנחת, אבל מאמא מיה מה שהולך שם בפנים. איזה מוזנח ואיזה קומפוט. חללים עצומים ומזמינים, באווירת רטרו, בתאורה רכה ובתמהיל מסקרן בין פריטי וינטייג' לפריטים ביצירה מקורית.
המקום מעוצב כמו בית. החלל המרכזי, ״הסלון״, הוא בר פתוח וממנו נפתחים מימין ושמאל חללים נוספים השמשמים את הסדנאות השונות; קדרות, טקסטיל, נגרות, עיסת נייר, תכשיטנות. על אף גודלו העצום של המתחם, התחושה חמימה ועוטפת.
העין לא שבעה מלבחון את הפינות והפריטים בעיצובים המקוריים, המצלמה רוצה לצלם את כולם, אבל חסתי על הזיכרון שלה ועל הסוללה שאמורה לשרוד עד הערב.
ענת וזוהר חורש, בעלי המקום ובעלי סיפור היכרות ואהבה רומנטיים במיוחד, מנהלים יחד את המקום ואם תבקשו יפה, תוכלו לעשות כאן חתונה קטנה ולא שגרתית או אירוע מיוחד לרגל כך וכך או איזה ערב גיבושון.
לאתר בית המלאכה – כאן
מארג – כפר ורדים
מארג הוא מרכז תעסוקה רב נכותי, המעסיק כ-90 אנשים עם מוגבלויות. המקום המעוצב והמטופח הזה הוא מודל חדשני לשילוב טבעי בין הקהילה בכפר ורדים למרכז התעסוקה שפועל לשיפור איכות חייהם של המועסקים במקום עם המון כבוד, רגישות, יצירתיות ובעיקר אהבה.
המרכז ממוקם בלב חורש גלילי המשקיף לנוף טוסקני ומושך אליו את האוכלוסייה המקומית. יש כאן בית קפה בשם מארג עם מנות מפתיעות וטעימות (גראטן ירקות צלויים מוקרם בשמנת ובתוספת גבינת עזים ופטה, תבשיל אורז פראי וירקות בתיבול אסיאתי מתקתק) ואולם כנסים ואירועים שבו מתקיימים כל אירועי התרבות של הכפר, כולל מסיבות בית ספר. כל ההכנסות מבית הקפה ואולם הכנסים מוקדשות לרווחת משתקמי מארג. בנוסף, יש כאן חנות גלריה שבה ניתן לרכוש את תוצרי העבודה; עבודות קרמיקה, מנדלות, לוכדי חלומות, בבושקות בד, סלים קלועים ועוד ועוד.
אם אתם באזור שווה להגיע לבית הקפה, ואם אתם לא באזור – שווה להגיע במיוחד – ובמיוחד לבראנץ׳ בשישי.
לאתר בית הקפה – כאן
סדנת גוטסמן לתחריט – כברי
מי יודע שסדנת התחריט הגדולה ביותר בארץ המציגה אמנים ידועי שם מסתתרת בקיבוץ כברי? באיזה עוד קיבוץ בארץ אמנות הוכרה כענף משק לכל דבר, בדיוק כמו לולים, רפת ופלחה? טוב, התשובה בתוך השאלה, כי בקיבוץ כברי מאמינים שאמנות הינה גורם מפרה ותורם לקהילה ולפרטיה ולסל העסקים כאחד. הסדנה הזו גדולה לא רק משום ממדיה הפיזיים, אלא גם בזכות העובדה שהיא מצוידת במכבש הגדול בארץ, שמאפשר הדפסות בפורמט של עד 130X230 ס"מ.
קפיצת המדרגה של סדנת התחריט בכברי התאפשרה הודות לבני הזוג רחל ודב גוטסמן, אספני אמנות ונדבנים התומכים באמנות ובאמנים. בשנת 2006 יזמו בני הזוג את הרחבת הסדנה ובשיתוף הקיבוץ הקימו מבנה יפהפה הכולל שתי גלריות המציגות מעבודותיהם של משתתפי הסדנה.
במהלך הביקור במקום עופרה, מנהלת הסדנה, הסבירה על טכניקות התחריט ואחר כך הדגימה בפנינו איך יוצרים תחריט. כל אחד יכול לבקר בסדנה, לצפות בתהליך העבודה ולהיחשף למבחר מגוון של עבודות. במקום מתקיימת תצוגה וניתן לרכוש תחריטים מעבודת הסדנה.
לאתר סדנת התחריט – כאן
תמר וגפן – צימרים – מצפה הילה
תמי וירון כהן ממצפה הילה, בעלי הצימרים היוקרתיים ״תמר וגפן״ מגשימים פנטזיה כמוסה של רבים מאיתנו; לקום ולעזוב את העבודה הבטוחה שכבר מזמן נמאס לנו ממנה ולעשות את הדבר שאנו באמת אוהבים, הדבר הזה שיש לנו פשן אליו, שנשמח לקום אליו בבוקר ושנרגיש בו בחופש פיזי ומנטלי. אחד חולם על משק אוטרקי בגליל או חוות בודדים בנגב, שני מפנטז להיות תיירן ולטפח כרם ושלישי משתעשע ברעיון להשקיע בביטקוין, להרוויח, להפסיק לעבוד ולטייל סביב העולם. לא משנה מהו החלום שלכם, תמיד נביט בהערצה על אלו שהיה להם אומץ לעשות את זה. תמי וירון כהן הם כאלה, ובביקור במקום הם שמחים לספר איך הם עשו את זה. היא גרפיקאית לשעבר שהיום מתחזקת בעצמה את היחידות, עם המון נשמה והשקעה של ארוחות בוקר מפנקות ועוגות מעשי ידיה שאת חלקן יצא לנו לטעום. הוא מטפח יקב בוטיק גלילי לצריכה עצמית בלבד ולהנאת אורחי המקום.
קומפלקס הצימרים המטופח והיוקרתי שלהם הוא מקום רומנטי להתפנק בו בסיום יום טיול בגליל. המחירים הגבוהים יחסית מהווים מסננת טבעית שמבטיחה את סוג האורחים הרצוי על בעלי הבית.
הסודות של ראשא, הלוחשת לצמחים – ג׳ת
ראשא היא דרוזית, אם חד הורית לארבעה ילדים, שהבינה די מהר שלהיות מהנדסת הוא לא הייעוד שלה והיה לה האומץ ללכת אחרי הלב ולהתחבר למסורות העתיקות של רקיחת תמהילי צמחים לריפוי תחלואי גוף ונפש. ראשא מתארת את קורותיה בשפה קולחת ובהומור, אגב שהיא סוקרת את מיני התה והצמחים ועל יכולתם המופלאה להביא מזור לכל בעיה. די התחשק לי לבקש ממנה מתכון לתה מרזה, ומאוחר יותר, בהצצה בדף הפייסבוק שלה, התברר לי שיש גם כזה!
זהו דף הפייסבוק:
معشب الياسمين – צמחי מרפא אליסמין של רשא
ראשא ותה הצמחים שלגמנו אצלה היה סיום מושלם ליום ארוך וגדוש, שבו דגמנו כמה מאוצרות הגליל, כי הרי אי אפשר להספיק הכל. כפי שכבר אמרתי, אתם תוכלו להרכיב את מנת הגליל שלכם לפי טעמכם והעדפותיכם על פי תפריט עשיר ומגוון.
אז מה בתפריט?
יש כאן כמה מחלבות שאני מאוד אוהבת, שמתחזקות בצמוד גם בית קפה לארוחת בוקר איכותית המתבססת על גבינות המחלבה: הראשונה היא שירת רועים בלוטם, של מיכל מלמד, גבנית עטורת מדליות בינלאומיות. מבחר גבינות העזים שלה וטעמן הוא עניין לפוסט נפרד. בצמוד למחלבה יש גם יקב. מחלבה נוספת עם בית קפה היא אלטו בשמרת, טבע עז ועין כמונים.
עוד קולינריה מומלצת: קורון פטיסרי בעברון, תושה בראש הנקרה, מועדון ארוחת הבוקר, בית קפה בשבי ציון, נועלוש – קפה ומעדנייה עם עוגות בטעם ביתי מעולה בתרשיחא, בוזה – המקום האולטימטיבי לגלידה בתרשיחא ועוד ועוד.
גם בענף הלינות, הגליל לא טומן ידו בצלחת, ומדי שנה קמים מקומות מפתיעים חדשים כמו אקוודוקט ברגבה, לצד אחוזת משכית הוותיקה בלימן. לינה בקמפינג תמצאו במשק חפר ובמצפה אדירים ובנוסף – עשרות צימרים כאלה ואחרים.
ועוד לא דיברנו על חנויות הווינטייג', הגלריות והיקבים.
על המפיקות
טל לביא, מפיקה גלילית מקומית , מתמחה בתיירות כפרית ובעלת ותק של 22 שנים בהפקה. טל מביאה חוויה, שמחה ואותנטיות בשילוב של נשמה ויצירתיות, יש לה תשוקה ואנרגיה להכיר לכם את הגליל "שלנו", להפתיע ,לרגש ולחבר אנשים דרך הטבע והאנשים המיוחדים, שעושים את ההבדל.
רינתה בלסון, מובילה סיורי בוטיק בגליל, בדגש על עיצוב עם חיבור לאמנות ומלאכות מסורתיות. רינתה מגיעה מעולם האמנות, לאחר שעבדה כשלושה עשורים במוזיאון לאמנות, המוזיאון הפתוח בגן התעשייה. רינתה חיה, גרה ונושמת גליל ואת אהבתה למקום, ״לגן העדן המקומי שלנו״ כדבריה, אשר שופע מקומות ואנשים יוצרים.
טל ורינתה חברו יחד והן מוציאות סיורי חוויה נוספים ברוח המתואר כאן, תחת שם המותג "לרוויתא"
למה גם אתם זקוקים לטל ולרינתה? או!
- כי כולנו יודעים למצוא באינטרנט מסלול לטיול בגליל, מצפור, חורש, גן לאומי או מסעדה אבל לבד נתקשה למצוא את סדנת הליקוט, את שולה משתולה או את משק סולומון.
- כי רק בסיור מאורגן ניתן לפגוש את האנשים שמאחורי בית העסק או המיזם, את סיפורם מעורר ההשראה, את החזון שהיה להם ואת האומץ להגשים אותו.
- בגליל מסתתרים המון אוצרות, שהשתיים האלה מכירות את כולם ואם יבוא לכם על טיול לא ספונטני, אבל כזה שיגלה לכם אוצרות, יגלה לכם סודות ויביא לכם את הבפנוכו שבבפנוכו של הגליל – אז תבקשו עזרה.
- כי אין כמו מפגש עם ״המקומיים״ בין אם זה בחו״ל או בעיר אחרת בארץ – כדי לשדרג כל טיול.
לסיום, משתפת כאן פוסטים שנכתבו על היום הזה, מזוויות ראייה שונות של הבלוגריות שהשתתפו בסיור, כל אחת בדגש על תחומי העניין שלה:
ציפי לוין – הבלוג – "מה יש לך גברת לוין" והפוסט: הגליל המערבי כפי שמעולם לא היכרתם
עינת הרשקו – הבלוג: "אלטר נע טיבה" והפוסט: חשיפה לצפון
תמר גרינברג – הבלוג: "החיים סילאן" והפוסט: לחיות את החלום
ניני אטלס – הבלוג: "חמושה בעדשה" והפוסט: טיול מיוחד במינו לגליל המערבי
אילנה בר – הבלוג: "יצאתי מביתי למסעותי" והפוסט: חגיגה של יצירה ישראלית בגליל המערבי
ויקי גורשטיין – הבלוג: "טעמים מקצה העולם" והפוסט: שלושה מקומות שלא תרצו לפספס בגליל המערבי
יערה גדרון מרגלית – הבלוג: "eatnresting" והפוסט: לגלות את הגליל
ענבל גלעדי ומאיה שגיב סלומון – הבלוג: "in 2design" והפוסט: עיצוב יוצא מהרגיל בגליל
נועה ברנס – הבלוג: ArTerminal והפוסט: "ידיים יוצרות בגליל המערבי"
מיכל בן ארי מנור – הבלוג" רואה עולם והפוסט: "יוצאות מגדר הגליל"
הגיבו, שתפו, טיילו ותיהנו!
הצטרפו למנויי בלוג "הטוריסטית" וקבלו מדי פעם טיפ על יעד מגניב או מסלול שווה
מלי, סוף סוף התפניתי לקרוא את הפוסט שלך. כל כך נהנתי לקרוא אותו. היטבת לתאר את היום הזה, ושזרת בו את ההומור הנפלא שלך. מקווה שנתראה בקרוב.
תודה רבה ויקי, איזה כייף שנהנית, להתראות בקרוב!
פינגבק: שלושה מקומות שלא תרצו לפספס בגליל המערבי