היא רועשת, מטונפת, קקופונית וצפופה, אבל גם תוססת, מעניינת, מפתיעה וקוסמופוליטית. יש בה הכל מהכל: סלאמס ועוני מחפיר בצד שכונות יוקרה, מבנים קולוניאליים מרשימים, שווקים ומרכזי קניות, בארים וחיי לילה, מסעדות נפלאות ואוכל רחוב מפתה, גנים תלויים ופארקים, מקדשים, כנסיות ובתי כנסת, מוסדות תרבות ומוזיאונים ויש בה את בוליווד – תעשיית החלומות, המקבילה המזרחית ללוס אנג'לס, המייצרת סרטים בקצב מסחרר. זוהי מומבאי! מגה מטרופולין אדיר לחופי הים הערבי, המושכת אליה מיליונים מרחבי היבשת בניסיון לממש את החלום, להיטיב את תנאי חייהם. זוהי עיר מגניבה ללא הפסקה, השווה יותר מחניית ביניים כעיר מעבר בדרך למקומות אחרים בהודו.

אחרי השוק והלם התרבות של היום הראשון, מיסטר שייקר התייצב בתשע בבוקר בפתח המלון שלנו, כדי לערוך לנו סיור היכרות עם העיר, על כל האטרקציות התיירותיות שלה. אם יש לכם רק יום אחד במומבאי, זוהי הדרך המומלצת לכסות את ה-must see שלה ולחוות את המתקפה הרב חושית שהיא מספקת.

 לונדון הקטנה

70 שנה לאחר שהבריטים עזבו את הודו וחותמת ידיהם עדיין ניכרת: הש]ה האנגלית המשמשת שפה רשמית, הארכיטקטורה, המבנים המרשימים בסגנון הקולוניאלי, מגרשי הקריקט ומרוצי הסוסים. תושבי מומבאי עוקבים בדריכות אחרי ליגות הקריקט, שאחדים מהספורטאים שלהן זוכים להערצה לאומית.

עונת מרוצי הסוסים מתחילה בנובמבר ונמשכת עד פברואר, ונהנים ממנה על פי רוב עשירי העיר. אליזבט ודאי מרוצה לה אי שם בבקינגהאם. משעשע לגלות שיש כאן אפילו תואם ביג בן, מתחת למגרש הקריקט – אין מה לומר – הבריטים עשו הכל כדי להרגיש כאן כמו בבית.

תואם בין בן ומגרשי קריקט

תחנת הרכבת Chhatrapati Shivaji Terminus

זו לא תחנת רכבת, זה ארמון! תחנת הרכבת צ'האטראפאטי שיוואג'י היא אחד המבנים המרשימים ביותר בעיר, אם לא המרשים ביותר. יש אומרים שהיא אחת התחנות המרשימות בעולם. המבנה משלב אדריכלות איטלקית ומונגולית ונחנך רשמית ב-1887, לרגל יובל השנים לשלטון המלכה ויקטוריה. המקום הוכרז כאתר מורשת עולמי של אונסק"ו, אבל נראה שעבודת השימור נעשית רק לחלק החיצוני. החזית והגנים המטופחים מרהיבים ביופיים, אבל עצוב לראות את ההזנחה והיעדר השימור של פנים התחנה, שהוא מדהים ביופיו בפני עצמו. מכאן יוצאות רכבות לכל רחבי היבשת, ובלילה, כשהמבנה מואר, זהו מראה עוצר נשימה.

תחנת רכבת שהיא כמו טירה קסומה

שוק קרופורד – Crawford Market

מיסטר שייקאר התקבל בשוק קרופורד כחבר ותיק שהגיע לביקור ומיד הוגשה לו כוס צ'אי. אנחנו  היינו אולי התייר השלושה מיליון שלו, ולכן הניח לנו לשוטט בשוק בעוד הוא לוגם צ'אי ועושה סמול טוק עם הרוכלים. זהו שוק סיטוני של פירות וירקות בעיקר, אך ניתן למצוא כאן גם תבלינים, דגנים, קטניות, ממתקים ודגים.  השוק, שעוצב על ידי אדריכל אנגלי, הוא שריד נוסף מימי הקיסרות ופה משם ניתן לזהות את תפארת העבר של השיק האנגלי, כמו מזרקה מעוצבת באמצע השוק. הצבעים, הריחות, המוכרים, העובדים עם טסי הקש העצומים על ראשם – כל אלו מוסיפים נדבך של צבע נוסף לעיר. ניצלתי את הביקור כדי להצטייד בקארי ובגראם מסאלה אצל מלך התבלינים המקומי כדי לנסות לשחזר בבית את הטעמים.

שוק קרופורד, מומבאי

פעם זו הייתה מזרקה מפוארת, שוק קרופורד, מומבאי

סמטת מלך התבלינים, שוק קרופורד, מומבאי

Bandra-worli Sea Link bridge – גשר המיתרים של מומבאי

גשר עצום ויפהפה, המחבר בין רובע Bandra לרובע Worli, הממוקמים משני צדי מפרץ עצום בים הערבי. אורכו 5.6 ק"מ והוא מכיל ארבעה מסלולים לכל כיוון. אי אפשר להחמיץ את מראה הגשר בכניסה או ביציאה מן העיר. הנסיעה בשעות היום, תוך חציית הים הערבי, או בלילה כשהוא מואר, היא חוויה בפני עצמה.

הגשר שמחבר בין צפון לדרום

הנזיר הפוטוגני שפעיל בפייסבוק

ביקור במומבאי אינו שלם בלי ביקור במקדש כלשהו. מיסטר שייקר המליץ על מקדש של הארי קרישנה, שעיצוב הפנים שלו הוא קיטש הודי חינני במיטבו. לנו לא כל כך היה אכפת איזה אלוהים אנחנו הולכים לפגוש.

הניגון המפורסם: "הארי קרישנה, הרי קרישנה, קרישנה קרישנה, הרי הרי", התנגן חרישית כל הזמן ברקע, בעוד הנזירים היו עסוקים ביציקת נוזלים מכלי אחד למשנהו. בחדר אחר קבוצת נשים מתנדבות עסקה בשזירת מחרוזות פרחים – מנחה לאל.

הנזיר Caitanya Ananda Das  סיפר לנו שהוא כאן כבר 15 שנה. לפי מראהו הצעיר ניתן היה להניח שנכנס לכאן כילד, אבל התברר שהוא כבר בן 45. מה אומר? שנראה שחיי הנזירות הם קרם הפנים היעיל ביותר והמוצלח ביותר.

Caitanya עשה רושם שהוא שמח שמישהו מתעניין בו וכשהתקשה להיפרד, רשם את שמו על הברושור של המקדש וביקש שנחפש אותו בפייסבוק. היום, אף פגישה מקרית לא הולכת לאיבוד. כל מפגש לרגע הופך לחבר נצח בפייסבוק.

https://radhagopinath.com/new/

אצל הארי קרישנה

קיטש חינני אצל הארי קרישנה

מחרוזות פרחים, מנחות להארי

שער הודו Gateway of India

שער הודו הוא עוד נכס אייקוני מוכר של העיר, המשמש כסמל שלה. שער הודו ממוקם בצמידות למלון טאג' מאהל, סמוך לקו המים בנמל מומבאי. המונומנט המרשים הזה, מתרומם לגובה 26 מטרים והוא נבנה לכבוד ביקור המלך ג'ורג' החמישי בעיר. במבנה העצום הזה חלל מרכזי שיכול להכיל כ-500-600 איש.

המקום מוצף תיירים, מקומיים בעיקר, וכמעט על כל תייר יש צלם שמנג'ס לעשות לך בוק על רקע השער. כל הצלמים לובשים חולצות לבנות – לא קשה לזהות אותם – ונראה שהם שייכים לחברה כלשהי. הם הופכים את הביקור במקום למעיק.

דרך השער הזה ממש עזבו הבריטים את הודו ב-1947.

שער הודו

מלון טאג' מאהל

המלון המפואר הזה, שלא נאמר ארמון, נראה כמו אקס טריטוריה במומבאי, נווה מדבר של יוקרה ופאר. צוות לבוש בחליפות רקומות בזהב וחבוש טורבאן כתום פותח עבור האורחים את דלת המונית או מקדם אותם כך בכניסה. ניחוח בושם רענן אופף את האולמות והמסדרונות. חנויות יוקרה נוצצות עם כל מותגי העולם יוצרות מיני קניון למיליארדרים בתוך המלון.

על הקירות תמונות עם כל שועי עולם שביקרו בו לדורותיו, החל מנשיאים, מלכים, ראשי ממשלות ועד שחקנים ואמנים.

מחירים: החל מ-286 דולר לחדר פשוט ועד 1300 דולר לסוויטה. לא מוכרחים ללון. אפשר להסתפק בקפה ועוגה בלובי כדי לספוג את אווירת המקום.

מלון טאג' מאהל

טאג' מאהל – לובי

טאג' מאהל – בריכה

מארין דרייב Marine Drive

הטיילת של מומבאי נקראת מארין דרייב או qween neckless על שום העיגול הכמעט שלם שהיא יוצרת, ובמיוחד מכיוון שתאורת הלילה יוצרת אפקט של יהלומים נוצצים. הטיילת עוברת לאורך שלושה קילומטרים סמוך לחוף והיא מושכת אליה את תושבי העיר שנהנים לצפות בים ובשקיעה.

המארין דרייב יכול היה להיות מקום יפה הרבה יותר אלמלא היה קו הרקיע נעלם בתוך ענני הזיהום ואלמלא השמים המסתתרים תחת המעטה העבה של זיהום האוויר.  שמים כחולים, ים כחול ומפרץ עצום עם קו רקיע של גורדי שחקים יכלו ליצור תמונת נוף יפה, אבל במצב הדברים הנוכחי – נראה שאין לכך סיכוי. "מתי השמים כחולים במומבאי?" שאלתי את שייקאר והוא ענה ללא היסוס: "never".

מארין דרייב, מומבאי

מוזיאון גאנדי Mani Bhavan Gandhi Museum

היום מוזיאון, ובעבר מטה הפעילות של גאנדי – האיש שינה את פני הודו לפני כ-80 שנה. במקום ספרייה ענקית וכן ניתן להתרשם מחדר השינה של גאנדי. אמרות הכנף של גאנדי מעטרות את הקירות וכן מכתבים בכתב ידו.

מוזיאון גנדי

מסגד חאג'י עלי

המסגד הזה הוא אייקון נוסף המזוהה עם הודו. הוא ממוקם על אי קטן הסמוך לחוף, והגישה אליו אפשרית רק בזמן השפל, כשהדרך אינה מכוסה במים. הדרך למסגד רצופה בקבצנים ובעלי מומים למיניהם, ובחצרו ממוקמים דוכני מזון. המסגד, שנבנה ב-1431, הוא למעשה קברו של קדוש מוסלמי, שעל פי האגדה הגיע להודו סמוך לנקודה שבה נמצא כעת קברו. הוא החליט להשתקע בה ולהפיץ ממנה את האסלאם.

שווה ביקור? כיהודים – פחות מרגש.

מסגד חאג'י עלי

בחזרה ל-Hotel residence fort

זה היה יום מתיש. נפשית ופיזית, שמגיע בתוספת זיעה, חום ולחות. מומבאי לא נעצרת. ההמון שנע מכאן לשם, כלי התחבורה, הצפירות, הרעש, המסעדות, דוכני אוכל הרחוב שקורצים, דוכני רוכלים וחנויות יוקרה שלא הספקתי לסרוק, אבל הגעגוע למקלחת חמה ולארוחת ערב שקטה במלון גובר. זהו, אי אפשר לבלוע את העיר הזו ביום אחד. גם לא יומיים. להתראות בישראל.