ארבעה ימים בלונדון
ארבעה ימים בלונדון, ואני מוחלת לבריטים על הכיבוש, על ימי המנדט, על שלכדו את ספינת המעפילים של אבותיי ועל שהפרידו משפחות ושלחו את הגברים למחנות מעצר בקפריסין. הייתה בהם אכזריות, היה בהם רוע, אבל אלה היו ״האנגלים״ יימח שמם, ואילו הבריטים והבריטיות זה בכלל עם אחר😜.
ארבעה ימים בלונדון ואני עפר לרגליה. מוחלת לה גם על הקור הקיצוני שקידם את פניי ושאף על פי כן יכולתי לו – כי אי אפשר להגיד לא לכל מה שיש לעיר הזו להציע – גם כשזה כרוך באפס מעלות.
חזרתי ללונדון אחרי עשורים שלא ביקרתי בה. אמנם התאהבתי בה כבר אז, אבל בחלוף השנים הגעגועים נמוגו וערים אחרות תפסו את מקומן בליבי. לונדון נשכחה ונזנחה על אף הכתרים הרבים שנקשרו לראשה.
אלמלא הזמנה לכנס מו״לים בלונדון, ייתכן שהייתי פסה מן העולם בלי לראות שוב את לונדון. מובן שעיקמתי פרצוף על היעד. למה לא סינגפור למה? למה לא ניו זילנד? גם על דובאי היינו מתפשרים, אבל לונדון? שאני אכנס לגוב האריות שורץ הפרו פלסטינים הזה? שאקלע לאיזו הפגנה אלימה? שאפול על איזה אחמד עוין באובר? שמישהו יזהה שאני ישראלית וישלוף סכין? תודה אבל מזה יש לי מספיק בארץ. כך הרצתי בראשי ומחוצה לו תרחישי אימה בעוד משפחתי ומכריי מוקיעים אותי על שאיני יודעת להעריך את מזלי הטוב.
אז לונדון!
החוויה הלונדונית החלה במלון מרשת Best Western, שממוקם ברובע ווסמיניסטר, בשכונת מגורים טיפוסית של הUpstairs-Dounstairs, כולל גדרות הברזל עם הדוקרנים. הוא נבחר בשל מיקומו המנצח בסמוך מאוד לכל תחנות ויקטוריה: אוטובוסים, רכבות ותחתית. הוא גם קרוב מאוד לארמון באקינגהם ועל כן נקרא שמו בבריטניה:
Best Western Backingham Palace.
לדוגמה: בליל ההגעה – אוטובוס של National express הביא אותנו מלוטון לתחנת Victoria coach – שלוש דקות הליכה למלון. כרטיסים יש לרכוש מראש דרך אתר החברה.
החדר במלון היה פצפון אבל מתוכנן ביעילות באופן שהיה מקום להכל. חדר האמבטיה חדש, מבריק ומודרני. מגבות מפנקות. אמצעים להכנת קפה ותה. מזגן ורדיאטור.
ניתן לאכול ארוחת בוקר בריטית מסורתית תמורת 10.5 פאונד, אבל האפשרויות בחוץ הרבה יותר טובות.
להזמנת חדר במלון Best Western Backingham Palace
תיאור ארבעת הימים להלן יכול לשמש כמסלול. הוא תוכנן כך שיש מעבר נוח וקצר בין אטרקציה לאטרקציה
היום הראשון בלונדון
בבוקר הראשון, לאחר שעטיתי ציוד מגן נגד טמפרטורות אכזריות ששמור עימי למקרים כאלה, עברתי למצב אינסטגרם והנצחתי עצמי בפתח ביתי החדש. שקט ושלווה שרו על השכונה. שום עוף לא פרח, שום פרי פלסטיין לא נשמע ואפילו סאדיק, פקיד הקבלה האיראני, עיוות את שפתיו לקראתנו במה שאפשר היה להניח שהוא הבלחה של חיוך. זה היה האישור הסופי שאני יכולה לצלול אל אלמוניותי ברחובות לונדון ושלאיש לא אכפת מנין הגעתי.
הכנס עצמו היה אי של שלום עולמי שבו כל אומות העולם התאחדו:
לבנון וסעודיה, אינדונזיה ומונגוליה, האמריקאים והסינים, הצפון והדרום קוריאנים והטורקים, ההודים והאנטארקטיקנים, בופצואנה והמצרים, המרוקנים, היפנים, הארמנים והמרוקאים, הגיאורגים וכל מדינות אירופה. כולם כולם מדברים עם כולם כשהמאחד ביניהם הוא האהבה למילה הכתובה ולספרים. אין מחלוקות, אין סכסוכים, אין עוינות ודעות קדומות.
בשעה חמש אחר הצהריים, כשהסתיים יום הפעילות בכנס, עדיין נותר ערב שלם ללונדון. וזה מה שיפה בנסיעות ביזנס. שיש גם פלז׳ר ואף פעם אל תאמינו לבן/בת הזוג שלכם שאומר/ת שהוא נוסע לסבול.
בתוכנית:
כיכר פיקדילי שקושטה ב-Happy Ramadan, צ׳יינה טאון ולסיום ארוחת ערב במסעדת Happy, עטורת הפרסים והמדליות. כמו כל מסעדה עם תפריט רב מטבחי, המנות לא מהודקות, אבל היי! אנחנו בלונדון והמלצרים עושים כאן Happy לצלילי זורבה היווני.
היום השני בלונדון
מוזיאון ויקטוריה ואלברט -(V&A)
מוזיאון! הפעם בלי ילדים קטנים. אפשר להתמכר לשכיות החמדה ולא להיכנע לסחטנות של ילד בן 6, שפצח בשביתה איטלקית בבריטיש, התיישב על הריצפה ואמר: עם כל הכבוד למגנה כרתא, לדלתות האשוריות ואבן הרוזטה שאמא רוצה לראות – אני מפה מתפנה רק החוצה.
הכלנו את זה. בכל זאת הילד שרד יפה עד לאבן הרוזטה, גילה עניין במומיות, ובמוזיאון הטבע יצא מגדרו עם הדינוזאורים.
אז היום עכשיו אפשר להתמכר לאוספי הפיסול, הריהוט, האופנה, תלבושות תיאטרון, תכשיטים, הציור והצילום מתקופות שונות ומתרבויות מגוונות. צריך כאן שבוע לפחות, אבל הכוחות כבר לא כמו אז ובית הקפה קורא לי לאתנחתא.
בית הקפה במוזיאון.
בדיוק בשביל קפה כזה אני נוסעת לחו״ל! איפה בארץ יש קפה אלגנטי ואומנותי כזה, שאפשר לשבת בו לקפה וקרואסון צ׳דר קטן?
הוא נחשב לבית הקפה הראשון בעולם שנפתח ב-1856. זהו בית קפה מרהיב בעיצובו. תקרות אמייל מצוירות, עמודי קרמיקה וחלונות ויטראז׳ עצומים. חלל אלגנטי מושלם למנוחה במהלך הביקור במוזיאון.
בבוקר מוגשות ארוחות קלות בלבד ומבחר מיני תה. בצהריים – מנות בריטיות מסורתיות ואחר הצהריים מוגש האפטרנון טי עם סקונס, ריבה וקצפת.
הסתפקנו בקרואסון כי לפנינו כלכלת חימושים בשוק בורו, שהוא מוזיאון אוכל נדיר בפני עצמו.
שוק בורו
על פי פרסומים זרים מומלץ להגיע כאן באמצ״ש ולא בסופ״ש. והינה כי כן, גם באמצ״ש היו גדודי אנשים שגרמו לפקקי תנועה והתקדמות איטית – שלא לדבר על התורים הארוכים מאחורי דוכני האוכל הנחשקים. התוצאה של האנדרלמוסיה הייתה פשרה על דוכן אוכל עם תור מותאם ליכולת העמידה והסבלנות שלי. לפיכך נדגמו:
בייגל ממולא גבינה – יבש וסתמי.
נתח פשטידת גבינת פטה ותרד – טעים אבל לא מקומי.
Triple cooked chips:
כאן כבר מדובר בפיתוח בריטי אורגינאל:
– Triple Cooked Chips
(על שום שבושל שלוש פעמים), הוא מתכון שמיוחס לשף הבריטי, הסטון בלומנטל (Heston Blumenthal). בלומנטל פיתח את השיטה בתחילת שנות ה-2000 במסעדת The Fat Duck, שנחשבת לאחת המסעדות הטובות בעולם.
השיטה כוללת שלושה שלבים עיקריים:
- בישול במים – תפוחי האדמה נחתכים לצ’יפס עבים ומבושלים בעדינות במים עד שהם כמעט מתפרקים.
- הקפאה וטיגון ראשון בטמפרטורה נמוכה – הצ’יפס מקורר (לעיתים מוקפא) ואז מטוגן בטמפרטורה נמוכה (~130°C) עד שהוא מתייבש מעט מבחוץ.
- טיגון שני בטמפרטורה גבוהה – ממש לפני ההגשה, הצ’יפס מטוגן שוב בטמפרטורה גבוהה (~180°C) לקבלת מרקם פריך במיוחד מבחוץ ורך מבפנים.
למה זה כזה שוס?
כי הבישול הראשוני מפרק את העמילנים ויוצר שכבה חיצונית מחוספסת, שהופכת לפריכה במיוחד במהלך הטיגון הכפול. השלב של הקירור או ההקפאה מסייע בהסרת לחות עודפת, מה שמוביל למרקם קריספי ייחודי.
קיבלתי כעשרה צ׳יפסים בשרניים ופריכים עם גבינה צהובה מותכת עליהם ושני מטבלים. תוספת של שבבי כמהין האמירה את מחיר הצ׳יפס ל-25 פאונד – מה שהעיב מעט על הטעם – על אף המידע המוקדם אודות הצ׳יפס המושקע.
שורה תחתונה: אפשר לטגן אותו, לקרר אותו, להקפיא אותו – וצ׳יפס עדיין נשאר רק צ׳יפס.
מאפיית Bread Aahed
היא עוד פיתוח בריטי מקורי. מתיו ג’ונס הקים את המאפייה מתוך חזון להביא לחמים מסורתיים בעבודת יד לקהל הרחב וללמד אנשים את אמנות האפייה. הסניף הראשון נפתח בשוק בורו (Borough Market) בלונדון. לצד הלחמים המשובחים פיתח ג׳ונס סופגניות אגדיות, רכות וממולאות בקרם וניל, שוקולד או ריבה. הסופגניות האלה הפכו לאייקון לונדוני ולתחנת חובה בשוק בורו.
נדגמו: סופגניית קרם וניל עם טופ של קרם ברולה וסופגניית וניל-ריבה.
טעים אבל לא משהו שרולדין לא יודעת לעשות.
שורה תחתונה: סופגנייה זה בסך הכל סופגנייה ושמתיו ג׳ונס יילך ללמוד להכין ספינג׳.
שורה תחתונה שוק בורו:
למה כן: האווירה, הצבעוניות, המראות המגרים והמפתים.
למה לא: הצפיפות, האכילה בעמידה תחת גשם מטפטף.
סקאי גארדן - תצפית 360 מעלות על לונדון
מה מביא יזם לבנות מגדל בן 38 קומות עם גן בראשו ותצפית פנורמית על העיר, שהכניסה אליו בחינם?
מתברר שזה לא אלטרואיזם טהור.
ברוב המקרים זוהי דרישה של הרשויות מהיזמים לספק שטחים ציבוריים נגישים כחלק מההיתר התכנוני. במקרה של הסקאי גארדן הדרישה תורגמה ל“פארק עירוני בגובה”, ולכן נקבע שהציבור יוכל לבקר בו ללא תשלום.
הכניסה אומנם חינמית אבל יש להזמין מקומות מראש דרך האתר. לפעמים – עניין של מזל, עומס או מחוץ לעונה – תיתכן כניסה גם ללא הזמנה.
יש במקום גן מרהיב ומסעדות ובארים יוקרתיים שמושכים מבקרים. מומלץ להגיע בשעת בין ערביים וליהנות משעת אור וחושך יחדיו.
קפיצה קטנה לשורדיץ
אפשר להגיע ללונדון בלי להציץ לפחות לשכונה הכי טרנדית? אמנם אין כמו סיור שיגלה את צפונות השכונה והקולינריה אבל אנחנו במרוץ פומו. סיור זה למתקדמים.
סוהו
לסיום היום קצת אווירת סוהו, תיאטראות, פאבים ואיכשהו נשפכנו לצ׳יינה טאון הצמודה ובחרנו באחת הסיניות, שבמקרה או שלא – גם קוראים לה אחת או אחד – One. היה סיני כמו שעוף חמוץ מתוק סיני יכול להיות בסביבתו הכמעט טבעית.
היום השלישי בלנודון
פארק סנט ג'ימס - הלכנו לחפש נרקיסים ומצאנו מלוכה
המון נרקיסים צהובים פורחים כעת בפארקים ובכיכרות לונדון. זה לא הנרקיס הלבן מלך הביצה המוכר שלנו. אלו נרקיסים אקסטרה לארג׳, מתורבתים ומהונדסים. הם יוצרים משטחים של צהוב ומנקדים בצהוב את המרחב.
פארק סנט ג’יימס (St. James’s Park) עצמו הוא אחד הפארקים המלכותיים היפים. הוא ממוקם בלב העיר, סמוך לארמון בקינגהאם, ארמון סנט ג’יימס ומבני ממשל חשובים. הוא כולל אגם יפהפה עם שני איים, גשרים ציוריים, מדשאות רחבות ושפע של ציפורים, כולל השקנאים המפורסמים שמתגוררים בו.
הכביש המקביל לפארק והמוביל עד לארמון נקרא ה-Mall. באותו בוקר, כמו בבקרים אחרים, התגודדו משני צדדיו המוני אנשים. בירור קצר העלה שהם ממתינים לטקס חילופי המשמר וכך בלי שתכננו נקלענו לטקס.
״אני לא מאמינה שאתה נגרר לראות את השטות הזאת שוב,״ רטנתי בפני ש׳. והוא להגנתו טען שאינו זוכר כלום ושמיליארד תיירים אינם טועים.
חילופי המשמר
אם לא הייתם בטקס מאז 2017, אז דעו שיש חדש. הטקס הוא אותו טקס עם גדוד הפרשים מצד אחד, חיל הרגלים מצד שני, חמת החלילים, המארשים והצרחות של הסרג׳נט. אבל! מי שתופס מקום ישיבה על המונומנט (Victoria Memorial) שמול הארמון וכך גם כל האלפים בעמידה – כולם זוכים למופע של שעה משירי הביטלס ונעימות מפורסמות מסרטים. כך מבטא הארמון את התאמתו לרוח הזמן ומקיים את חובתו לספק לחם ושעשועים.
את הארמון עצמו מצאתי מוזנח ואפרורי משהו ותמ"א 38 ממש מתבקש כאן.
הביג בן והפרלמנט
ביציאה מפארק סנט ג׳יימס, הליכה קצרה מובילה לכיכר הפרלמנט, הביג בן ומנזר ווסטמיניסטר. התמזה וגשר ווסטמיניסטר כבר ממש קרובים. כדי להצטלם על רקע הביג בן וארמון ווסמיניסטר יש לחצות את הגשר ולעמוד בנקודה שנקראת בגוגל: Bridge arch photo. סביר להניח שלא תהיו לבד, שתיאלצו לחכות בתור, אבל אם תיירים – אז כבר תיירים!
קובנט גארדן - שווקים ונילס יארד
קשה לדלג על קובנט גארדן (Covent Garden), אחד האזורים התוססים והמתוירים ביותר בלונדון, המשלב, תרבות, שופינג, אוכל ובידור רחוב.
בקובנט גארדן חלפנו על פני כמה שווקים:
- Apple Market
השוק מתמקד בעיקר במלאכת יד, תכשיטים ואמנות, אך ניתן למצוא בו כמה דוכני אוכל נהדרים, במיוחד מאפים, שוקולדים וגבינות.
- Jubilee Market
השוק הזה משתנה בהתאם ליום בשבוע, אבל יש בו גם דוכני אוכל שמוכרים חטיפים מסורתיים, כמו פיש אנד צ’יפס, כריכי גורמה ומאפים בריטיים.
- Seven Dials Market
אחד משווקי האוכל המקורים והאופנתיים ביותר באזור! זהו חלל אוכל גדול, דו קומתי, עם דוכנים מגוונים שמציעים אוכל רחוב מכל העולם – מהבורגרים וראמן ועד טאקו וקינוחים מושחתים.
- Neal’s Yard Dairy & Neal’s Yard
לא בדיוק שוק. יותר פינה אינסטגרמית… אבל אזור Neal’s Yard מציע כמה מהמקומות הכי מיוחדים לקולינריה – כולל גבינות איכותיות, יינות טבעיים, קפה מיוחד ומסעדות בוטיק קטנות.
עבורנו Seven Dials Market היה הבחירה המועדפת לצהריים.
את הקינוח העברנו אצל Luci.
מסעדה-מאפייה איטלקית, הממוקמת בכתובת 136 Long Acre. יש כאן קפה קלוי מצוין ומאפים טריים.
בקומת הקרקע נמצא דלפק “bancone” באורך 18 מטר, המציג מגוון מאפים ומנות אפויות טריות. ניתן לשבת במקום או לקחת.
בנוסף, יש ל-Luci – גרסה איטלקית לתה אחר הצהריים, הכוללת מבחר מטעמים מלוחים ומתוקים בהשראת המטבח האיטלקי.
קאמדן
שכונת קאמדן – ספק פסטורלית עם התעלות והגשר, ספק ביזארית עם מקבץ ההיפסטרים וספק מאיימת. אלגנטית היא לא. היא רחוב מסדה חיפה על סטרואידים בשילוב שווקי הכרמל ובצלאל. רצף של חנויות לממכר סובנירים וסחורות נחותות מוביל לשוק.
השוק בקאמדן הוא אחד הגדולים בלונדון, והוא מחולק למספר אזורים. גן עדן דוכנים של אוכל רחוב מכל המינים ומכל העולם, בגדים ופריטים ייחודיים, תכשיטים, וחנויות עתיקות.
התעלות בקאמדן הן חלק מתעלת ריג’נט (Regent’s Canal), שנכרתה במאה ה-19 ושימשה להובלת סחורות. כיום התעלה משמשת לצרכים תיירותיים. ניתן לשוט בה בסירה מסורתית עד לכיוון ליטל וניס (Little Venice) ובכיוון ההפוך.
לסיכום: אם מחפשים אווירה בוהמית וסצנה אלטרנטיבית – קאמדן הוא המקום.
הרודס
במעבר חד מהבוהמי לאריסטוקרטי סגרנו את היום בהרודס. במקום שלא רק שאין בו חובת סימון מחירים, אלא שזוהי פעולה מיותרת עבור הקונים שרגילים לקנות ככל אשר יתאווה לו ליבם – בלי להעיף מבט בחשבון.
אנחנו התנחמנו בקומת האוכל ובבר-מסעדה שבו שתי זמרות בשמלות זהות שרו על במה קטנה בלב המסעדה. שמעתי על זמרת חתונות, אבל את ז׳אנר זמרת הכלבו – טרם היכרתי.
קומת האוכל היא מופע של אסתטיקה ומעדנים. פטריות כמהין נתונות על מגש שיש ומכוסות בפעמון זכוכית נמכרות ב-250 £ ל-100 גרם.
מגש תותים יפנים, שבו כל תות מונח בעריסה מעוצבת משלו נמכר ב-100 £.
אני לא עמדתי בפני פאי הדובדבנים, שהיה במחיר בר השגה. בכך מסתכמים קשריי עם הקטארים (שההרודס בבעלותם) ובכל מקרה – אני שילמתי להם ולא הם לי.
היום הרביעי בלונדון
שוק פורטובלו
אם צפוף בשוק בורו, ההתקדמות בשוק פורטובלו היא כמעט בלתי אפשרית. פקק תנועה מתהווה לו בחנות הספרים מהסרט נוטינג היל. לצלם בלתי אפשרי. שבת, והעומס מחריד.
חנויות ודוכנים, דוכנים וחנויות. עתיקות וחדשות ואני רק רוצה לצלוח את יציאת הים סוף הזו.
ארבעה ימים בלונדון והגעגוע לאוכל רחוב מהבית עושה את שלו מול דוכן הפלאפל. כאן הוא מגולגל בלאפה, נארז בנייר אפייה ועובר צריבה בטוסטר. טעים אבל יוסוף לא עומד בקצב הקיבוב והטיגון. בזמן שלקח לו להכין לאפה אחת צוברי שלנו היה מוציא ארבע מנות. שיבוא להשתלמות בארץ המקור.
נוטינג היל
מהשוק נשפכים לשכונת נוטינג היל שגואלת את תדמיתה האפרורית של לונדון בבתיה הצבעוניים. מרבית המדרגות בכניסה לבתים חסומים בסרט – מה שנותן הרגשה של מעין מוזיאון פתוח ולא שכונת מגורים אמיתית. אבל לזכותם ייאמר שהשאירו כמה לצילומים.
ונציה הקטנה - Little Venice
ארבעה ימים בלונדון וכבר יש געגוע לנוף פחות עירוני. ליטל וניס מספק זווית אחרת של לונדון. רגועה ושקטה יותר ונוף פסטורלי של מים, ערבות בוכיות וסירות ענתיקה.
שיט של 45 דקות יכול להחזיר אותנו לקאמדן, אבל אנחנו מעדיפים ביקור נוסטלגי בכל בו "ליברטי" שאהבנו בשעתו, שיושב במבנה עץ עתיק ומיוחד. מבנה בריטי שורשי – המבוא לאפטרנון טי בהמשך הערב.
אפטרנון טי במלון ריץ
אם יש סיבה אחת שבגללה התרציתי ללונדון זו האפשרות לחוות אפטרנון תה אמיתי במלון פאר ולא את החיקוי העלוב שחוויתי בוולדורף אסטוריה ירושלים.
ה-Afternoon tea שלנו נלגם דווקא בשעה 19:30 בערב, ב-Palm Hall של מלון ריץ לונדון.
ההזמנה התבצעה דרך אתר המלון שבוע קודם. נענינו לקוד הלבוש: חליפה ועניבה – לו. משהו אלגנטי – לי. והם נענו לבקשתי לתפריט צמחוני אחד בנוסף ל-traditional.
המחיר: 79£ לאדם. תוספת של 150 מ״ל שמפניה של ברוט מסדרת הברון דה רוטשילד ומהאוסף הפרטי של הריץ – 23£ לכוס. יאללה בלגאן.
השירות כולל את כל הגינונים הבריטיים על מלא, החל מהמזיגה ועד להגשה וההסברים על ה-finger food שהם הכריכונים המפורסמים, ועד להרכב הפטיפורים.
הסקונס, הריבה והקצפת מוגשים חמימים לאחר זמן מה.
לאחריהם… תופים 🥁🥁🥁 ה-troly cacke – מבשר המלצר בהתרגשות. כאילו לא אכלנו מספיק עוגות עד כה, אז עכשיו הוא מציע לנו פרוסות עוגה שלמות מקולקציית השף-קונדיטור.
זה כלול במחיר כמו האופציה לאכול כריכונים בריפיל, כפי יכולתך. רק לבקש מהמלצר האישי.
הכריכונים עצמם הם מלאכת מחשבת של אנינות, שילובי טעמים ומילויים יצירתיים. כל כריכון נתון בסוג לחם אחר.
תפריט התה תופס עמוד שלם בתפריט. בחרתי בתה שנקרא Choclate delight שהזכיר נגיעות של שוקולד. התה מוגש בקנקן מוכסף, שמכיל יותר כוסות משאפשר לשתות.
אישית, יכלו להגיש לי לחם צר ומים לחץ, אבנים או חצץ. העיקר החוויה, הפאר של הריץ והמסורת הבריטית.
לסיום מקבלים את שאריות העוגות בטייק אווי, ארוזים בקופסה כחולה מהודרת עם לוגו הריץ, ששני חבלי משי כחולים ומעודנים משמשים לאחיזה.
כך שיכורים מתה והלומים מסוכר נכנסנו ל-underground – היישר לבקינהאם פאלאס הפרטי שלנו.
זה היה הגראנד פינאלה שלי ללונדון.
למעבר לסרטון רילס באינסטגרם
טיפים ומנהלות
טיסות: וויז אייר שיצאו בול בזמן והפגינו יעילות וזריזות בשחרור המזוודות.
ניווט: Google Maps
תחבורה ציבורית: אוטובוס ותחתית – בתאם להנחיות גוגל.
טיפ: הנסיעה באוטובוס נוחה וכייפית יותר. תדירות מעולה, ניתן לראות את העיר וחוסך הליכות ארוכות ומייגעות בתחתית.
תחנת רכבת: נפתחת רק ב-04:15. אם יש לכם טיסת לילה ובניתם על הרכבת לשדה – זה לא יקרה.
הרכבת התחתית של לונדון (הטיוב) פועלת בדרך כלל בשעות הבאות:
- ימים שני עד שבת: 05:00 בבוקר ועד בערך 00:30 בלילה
- יום ראשון: 06:00 בבוקר ועד בערך 23:30 בלילה
בנוסף, קווי Night Tube פועלים 24/7 בסופי שבוע (לילות שישי ושבת) בחלק מהקווים המרכזיים, כמו Central, Jubilee, Northern, Piccadilly, ו-Victoria.
כדאי לבדוק באתר הרשמי של TfL (Transport for London) לקבלת מידע עדכני על שעות פעילות, שינויים או עבודות תחזוקה.
כסף: אין צורך. אשראי מתקבל בכל מקום. גם בשווקים ואפילו בשירותים – רבע פאונד.
כרטיס אויסטר: משתלם לנסיעה של שבוע ויותר. לנסיעות קצרות יותר ניתן לתקף עם כרטיס האשראי או הטלפון.
בלונדון יש לתקף גם ביציאה מהתחנה.
באזורים 1-2 של לונדון יש תקרת חיוב יומית בסביבות ה-8 פאונד. לאחר שעוברים אותה הנסיעות הבאות הופכות למעין חופשי יומי.
ארוחת בוקר: קשה להיות בלונדון ולפספס את רשת PRET A MANGE. הם נמצאים בכל מקום.
שם צרפתי שבתרגום חופשי אומר: מוכן לאכול, או מוכן לאכילה. אני מצאתי שם רק כריכים משמימים, שאף אחד מהם לא היה גבינה בלבד.
הרשת עבורנו הייתה טובה רק לצורך שירותים או הטענת טלפון.
טוק טוק: הגיעה שעתם של ההודים לגמול לבריטים בחותם שהטביעו בתת היבשת שלהם. וכעת עשרות טוקטוקים, ורודים, מקושטים, מוארים ומנגנים שוטפים את הרחובות.
מה שטוב לדלהי, בנגקוק והאנוי טוב גם ללונדון ולרגליים שלי. אם כי לא התנסיתי בכך בלונדון ומד הצעדים הורה על 20k בממוצע ליום.
קווי אוטובוס שאהבנו בלונדון
לעולם אל תחששו לפספס אוטובוס בלונדון. תוך 3 דקות יגיע אחר
האוטובוס הוא דרך מצוינת וקלה לראות את העיר במחיר של 1.75 פאונד לנסיעה, כשקר מדי או חם מדי או עייפים מדי.
קו 453 לכיוון Marylebone
עובר בווסמיניסטר וכיכר הפרלמנט, רחוב ריג׳נט, פיקדילי ורחוב בייקר.
קו 94 לכיוון פיקדילי: מומלץ לעלות במארבל ארץ', דרך רחוב אוקספורד ולסיים בפיקדילי.
אוטובוס 139 לכיוון ווטרלו: לעלות ברחוב אוקספורד, לחלוף על פני כיכר טרפלגר ולאורך וקובנט גארדן.
קו 9 לכיוון אלדוויץ’ (Aldwych): עובר בין היתר בכיכר טרפלגר (Trafalgar Square), רחוב פיקדילי (Piccadilly), רחוב קנסינגטון (Kensington High Street) ורויאל אלברט הול (Royal Albert Hall).
הספק נאה למי שנסיה לנסיעת עסקים !..לונדון שלך בהחלט תביא להתמכרות .והיה נחמד מפגש לא מתוכנן בסלון המטוס.מאחלת לכם עוד הרבה בוקר פיירס מוצלחים ברחבי העולם!
״הסלון״ היה הברקה שלך. כייף היה להעביר יחד את הטיסה! תודה ינינה💕
יופי של טיול מלי ואיזה הספק מרשים!! טיילנו במקביל והבחירות היו לגמרי שונות ! זה מראה כמה לונדון מגוונת. למעשה עשיתם טיול דומה לזה שעשינו באביב הקודם, ושאפו על הבצוע החינני בקור של החורף. אותנו הוא הבריח הפעם אל המקורה והמחומם 😊.
עשינו מרתון😄 20k צעדים ביום! תודה איריס🙏
קראתי בשקיקה ועליתי ברמת הסוכרים, אבל לא השתכנעתי.
אני נוטר לבריטים שעזבו את הארץ ובגללם אנחנו תקועים עם משפחת מלוכה משלנו.
לו היו נשארים, כנראה היה טוב יותר.
דרבי בין מכבי חיפה למנצסטר יונייטד.
מטבע חזק.
כולנו היינו פלסטינאים גאים (אבא שלי קיבל דרכון פלשתינאי במקרה)
כל הילדים יודעים אנגלית כולל פרנזט פרפקט קונטיניו.
אין פרחות וצ'חצ'חים.
ואלוהים שמור על המלך ולא היידה שרה.
רק עבור אלה לא סולח להם ולא נוסע אליהם.
שיגדלו שמש ו30 מעלות, אז נדבר
חחח מסכימה איתך לגמרי! נוכח הטרלול הנוכחי בהחלט עלה בדעתי שמוטב היה להישאר קולוניה בריטית ולהידבק בגינונים ובעידון שלהם😁