לצאת לחו"ל ולחזור חברים
זו הייתה עוד ארוחת בוקר דשנה ונינוחה במלון כששותפינו למסע באיסלנד, שלא לומר חברינו הטובים והקרובים, הודיעו לנו – ממש בלגימות האספרסו האחרונות – שאין בכוונתם לצאת למסלול המתוכנן להיום, קרי: הלגונה הכחולה המפורסמת ועוד אי אלו אזורים געשיים בעלי מראה ירחי. במקום זה הם מבקשים יום נוסף לשיטוט בעיר רייקיאוויק ומנוחה במלון. עוד הם הוסיפו ונימקו שהלגונה הכחולה מעוררת בהם גועל בנוסח חמת גדר ובאשר ליתר המקומות – הם לא אטרקטיביים בעיניהם והם תולדה של תכנון רשלני.
האמת? לא ידעתי כיצד להגיב. יותר נכון לא ידעתי כיצד להגיב כדי לא לגרום לפיצוץ ולרגע ראיתי את פנטזיית הלגונה הכחולה שלי, המלווה אותי מגיל עשר בערך, כשראיתי אותה במגזין הצרפתי שהוריי היו מנויים עליו, מתפוגגת באדי הגייזר. הנה אני כאן, במרחק יריקה ממנה, ובמקום לטבול במי הטורקיז הלוהטים, מול נוף ההרים המושלג, אני משתרכת ברחובות רייקיאוויק בגשם זרפיפי דק ומעצבן מזן הדריזל, שותה עוד אספרסו מיותר בבית קפה ומביטה בעיניים כלות בזמן המתכלה בשיעמום אחד גדול.
איך נגמר היום הזה? האם חזרנו חברים ונשארנו חברים גם אחרי? האם אסע איתם שוב? אלו לקחים ותובנות הפקתי בעקבות התקרית הזאת?
יתרונות לנסיעה משותפת עם זוג נוסף:
החברה והביחדנס: טיול מזמן רגעי שפל ושיא שכייף לחלוק עם מישהו נוסף. אתם נוצרים יחד זיכרונות, שגם בעוד שנים רבות יהיה כייף לחזור אליהם: השקיעה המרהיבה בקיי ווסט, הנסיעה במדבר הקרח בכביש 93 באיסלנד, הפנצ'ר בגלגל דקה לפני שהמעבורת יוצאת, הטעות שהאריכה את הדרך בארבע שעות, הבריכה המחוממת מול הפסגה המושלגת וכו' וכו' – הבנתם את הרעיון – יש עוד מישהו להתרפק איתו בלי להרגיש שאתה משעמם ומייגע את הצד השני. אלו הזיכרונות המיוחדים שלכם שחלקתם יחד והם האנשים שיודעים ומבינים על מה אתה מדבר
החיסכון: נסיעה עם חברים יכולה לחסוך כסף במקרה של שכירות על רכב. אפשר לחסוך בעלויות מזוודה.
החלוקה בנטל: כששוכרים יחד רכב ניתן להתחלק בנהיגה.
יש מי שיצלם אתכם.
יש מוח נוסף, ידע הנוסף, ניסיון נוסף של זוג נוסף.
יתרונות לנסיעה כזוג:
יותר עצמאות: בא לכם לטפס אל הפסגה? רוצו על זה. רוצים לעצור את המכונית כל כמה מטרים לצילום? שוטו על זה. רוצים לאכול ארוחת סופר ולא לבזבז זמן על מסעדות? עופו על זה. אתם אדונים לעצמכם ואינכם צריכים להתחשב ברצונותיו ובצרכיו של איש.
יותר חופש: אתם יכולים לבחור רק את המלונות שאתם אוהבים, לצאת לאטרקציות שאתם מעוניינים, לבקר רק במוזיאונים שמעניינים אתכם, לשמוע את המוזיקה שאתם אוהבים במכונית ובווליום שמתאים לכם, לשלוט על הטמפרטורה וכך הלאה.
יותר זמן איכות זוגי: הנסיעות הארוכות והביחד האינטנסיבי מזמנים סיטואציות לשיחות שבלחץ חיי היום יום אינם מתאפשרים. אפשר פשוט לדבר, לרכל, לצחוק ולהתפעל יחד מהדרך ולהבדיל – אפשר לריב בכייף – כי מי מכיר אותנו כאן.
יותר ניסיון כמטיילים עצמאיים: יש לא מעט יעדים שנחשבים מורכבים, מפחידים, קשים לארגון ולהתמצאות. במקרים כאלה מפתה לצרף זוג נוסף, גם בשביל הביטחון, אך משלא הצלחתם לגייס מישהו ונסעתם לבד, גיליתם יכולות חדשות בעצמכם ואתם לומדים לסמוך על עצמכם גם ביעדים מורכבים.
איך אתם אוהבים לטייל?
בחנו את עצמכם? האם אתם אוהבים לטייל לבד? עם בן זוג? עם עוד זוג ואולי עם עוד שניים. ודאי תאמרו שגם וגם. פעם כך ופעם כך וזה די נכון למרביתנו. יחד עם זאת קחו בחשבון, שככל שתוסיפו אנשים לטיול, גם אם מדובר בתאום הנפש שלכם, כך יותר תיאלצו להתפשר. במקום שיש יותר מאחד, יש יותר מרצון אחד ובסופו של דבר לא תמיד תעשו את מה שבאמת רציתם לעשות באותה נקודת זמן.
טיול הוא הרי חופש. חופש מדאגות היום יום, מהשגרה, מהסידורים, מהעבודה, מהבית, מהכנת ארוחות, מהילדים (אלא אם כן אתם המשפחה המטיילת), מהדאגה לזולת. חופש הוא המקום האגואיסטי שלכם, שבו אתם רוצים לעשות טוב לעצמכם, לנפש שלכם. בחיי היום יום שלכם יש לכם מספיק בוסים ואנשים שרוצים שתעשו עבורם כל מיני דברים. השאלה עד כמה אתם מוכנים להעמיד את עצמכם במקום הראשון, בלי הצורך להתחשב ברצונות האחר, בלי הכורח להתפשר והיכן עובר הגבול בין הפשרה לבין ההנאה מחברה נוספת.
עד שלא תטיילו יחד לא תדעו
חשבתם שאתם מכירים את החברים שלכם? אז חשבתם! כולכם יצאתם מאזור הנוחות שלכם, והטיול מציף אינספור מצבים וסיטואציות שלא מתגלות בשיחות סלון, בבילוי משותף בסרט, מסעדה או פיקניק ואפילו לא בחברות אמיצה רבת שנים. ידעתם למשל שחוש השמיעה של החבר שלכם ניחן בתדרי על, שהוא שומע כל לחישה מעבר לקיר והוא ירד לקבלה לעשות סקנדל?
הלו, אני לא המדריך כאן!
הבעיה: נכון שבכל טיול יש אחד בקבוצה שפעיל יותר בארגון? הוא זה שנמצא בקשר עם ספקי השירותים ומבצע הזמנות והוא המוביל בבניית המסלול. לכאורה זהו win win situation כי החבר עושה זאת באהבה ובכייף כי הוא אוהב את זה ולשאר החברים זה נוח שיש מישהו שאפשר לסמוך עליו ועושה את העבודה.
למה לכאורה? כיוון שכל עוד הטיול מתנהל למישרין, כולם מבסוטים, אבל ברגע שמשהו קטן משתבש, פונים בתלונה ל"מארגן".
ידעת שהחדר כזה קטן?
מה? אין ארוחת בוקר במלון הזה?
למה מיקמו אותנו מתחת למנועי המזגנים/ מגרש החניה/ הכביש?
מתי בדיוק החלטנו על המוזיאון הזה?
למה לא בדקת מראש את המיקום המדויק של… עכשיו סתם מבזבזים זמן כדי לחפש…
ועוד, ועוד ועוד.
אז בין אם אתם "המארגן" או מישהו אחר מהקבוצה, כדאי להבהיר לפני היציאה לטיול שאתם לא נציג רשמי של חברת "בכייף שלי טורס" וגם לא המדריך של הקבוצה. כשם שאינכם מקבלים כסף מאיש על העבודה, והמטיילים לא אוספים עבורכם טיפ על המאמץ וההשקעה, כך שאיש לא יעלה בדעתו להפנות אליכם את התלונות וההשגות שלו.
הפתרון: קודם כל שחררו מכם את תחושת האחריות. העובדה שהתנדבתם לארגן, לתכנון ולהזמין לא הופכת אתכם למומחים. גם אתם הגעתם ליעד בפעם הראשונה וגם לכם הכל חדש וגם אתם מקווים שהבחירות יהיו מוצלחות.
חשוב יותר: כל המטיילים צריכים להיות מעורבים ושותפים לתכנון ולבחירות, לקחת חלק פעיל בבחירות ובהחלטות – ואם לא – פשוט לסתום
איך מתאמים ציפיות?
הבעיה: אתם נדלקים מאקסטרים ורוצים לטפס על כל גבעה/הר/פיסגה, והחברים מסתפקים בצפייה מרחוק? הם אוהבים מוזיאונים ואתם באטרף של השופינג? הם רק רוצים לסמן וי על עוד יעד ולעוף ואתם רוצים לקחת את הזמן? השיחות הארוכות שהם מפתחים עם המקומיים מעלות לכם את הסעיף? אתם מתצפתים כבר למעלה משעה על להקת התוכים הנדירים, כאילו אין מחר, והחברים שלכם כבר תולשים שערות?
הפתרון: חברים, לא יצאתם עם האנשים הנכונים! אם יצאתם לטיול עירוני אפשר להתפצל, אבל אם מדובר ברואד טריפ – הסיקו מסקנות לגבי הטיול הבא!
איך מסנכרנים את הרעב
הבעיה: החברים לא אוהבים לאכול ארוחת בוקר. הם מסתפקים בקפה או במשהו קליל אבל כעבור שעתיים מפתחים רעב שמאלץ לקטוע את הטיול ולחפש מסעדה.
הפתרון: לתזמן יחד את הארוחות כדי להיות רעבים יחד ושבעים יחד, או לדאוג לכריך או חטיף שיחזיק את הרעב עד להפסקת האוכל הבאה.
איך מחלקים את החשבון במסעדה?
הבעיה: הם אכלו סטייק ושתו יין ואנחנו אכלנו פיצה וקולה ועכשיו הם מבקשים לחלק את החשבון שווה בשווה.
הפתרון: 1. לבקש מראש חשבונות נפרדים. 2. כל עוד הזמנתם מנות באותה רמת מחיר פלוס מינוס – אל תתחשבנו על הגרוש. זה בסופו של דבר מתקזז ולא שווה את בזבוז הזמן.
איך לא לריב בגלל כסף?
הבעיה: אתם פזרנים והם חסכנים. הם מושכים למסעדה יוקרתית ולכם מספיק להסתפק בפיצה. הם רוצים לקנות את הכרטיס היקר ביותר להופעה ואתם מוכנים להוציא הרבה פחות. אכן, כסף הוא מחרב חברויות ידוע…
הפתרון: פתרון שאימצנו בטיול של שלושה זוגות: הסכמנו על תקציב יומי למימון הוצאות האוכל, הכניסות והאטרקציות. כל זוג הכניס לקופה המשותפת היומית את הסכום המוסכם. חבר אחד התנדב להיות הגזבר והוא זה ששילם את כל ההוצאות, כולל הארוחות במסעדות, שבהן כל זוג אכל פחות או יותר בסכום זהה. בסוף היום בודקים: אם לא נשאר די כסף ליום המחרת, מכניסים שוב את הסכום המוסכם. אם נשאר – חסכנו יום. בסוף הטיול מחלקים את היתרה שווה בשווה.
לסיכום: חופשה עם חברים יכולה להיות חוויה בלתי נשכחת, וכדי שהיא תישאר כזו דווקא מהפן החיובי של העניין, מומלץ לזכור ש:
- אפשר לצאת עם ולהרגיש בלי
השאירו קצת ספייס ואוויר לעצמכם כזוג. ממש לא חייבים להיות עם הזוג השני 24/7 יחד. אף אחד לא צריך לוותר על פעילויות שהוא אוהב למען האחר ולא צריך להרגיש אחריות לארח לחברה נון סטופ. ב-road trip, שבו ההתקדמות היא מעגלית או בטור – אין הרבה ברירות. אבל כשמדובר בטיול עירוני – אפשר ללכת עם ולהרגיש לפעמים בלי. אפשר להתפצל מדי פעם, אפשר לצאת לארוחת ערב זוגית ולחזור אל החברים בכוחות מחודשים.
אפשר להשיג קצת ספייס גם כשמזמינים חדרים לא צמודים או בקומות נפרדות. בדרך כלל, נהוג לבקש בקבלה חדרים צמודים ומתאכזבים כשזה לא מתאפשר. אם לא נעים לכם לעשות זאת – אל תתאכזבו כשזה קורה. יש לזה גם יתרונות.
- לסנכרן לוחות זמנים
בין אם אתם ציפורי שיר או ינשופי לילה – ההרגלים מהבית לא תקפים בטיול. אמנם אתם לא בטיול מאורגן, אבל ערב קודם מומלץ לתכנן את המסלול של יום המחרת, לקבוע שעת השכמה ואת זמן ארוחת הבוקר כדי לצאת לטיול היומי בשעה סבירה.
- להתפשר, להתפשר, להתפשר
אין ברירה, נראה שזה מה שיחזיר אתכם בסופו של דבר הביתה חברים ושלמים.
איך הסתיים אותו יום ברייקיאוויק?
מזל שרייקיאוויק אינה פריז ובשעת צהריים כבר מיצינו אותה מכל הכיוונים. הפקדנו את החברים במלון ואנחנו המשכנו ללגונה הכחולה. במשך שלוש השעות שבילינו בה החברים השתעממו כהוגן וצהלו בהקלה כשהתקשרנו להזמין אותם לטייל איתנו את המשך היום.
מזל שבאיסלנד השמש לא שוקעת בקיץ ויכולנו ליהנות יחד משארית היום על אף השעות המבוזבזות של תחילת היום.
מזל שבאיסלנד כל רגע כמעט יכול להיחשב "רגע שיא" בטיול, והחברים בלעו את הכובע ממה שחווינו והם ביקשו להחמיץ.
כידוע לך….מזדהה