בואו נודה על האמת: כולנו מתקנאים בחג היפה הזה ורוצים לנכס משהו ממנו לעצמנו, כי מכל חגי האורות שבעולם – הדיוואלי, חג הפנסים הסיני – אנחנו נשארנו עם חנוכה. פך שמן קטן, שמונה להבות – וגם אלה רק בשיא – וגם אותן איננו מקפידים להציב על אדן החלון כדי לפרסם את הנס. אבל את נס מולד המשיח ישו? נקפיד גם נקפיד לחגוג בהמונינו בחוצות אשכנז על אף שהמשיח נולד לא רחוק מאיתנו, ממש כאן אצלנו, על ציר נצרת בית לחם.

במאבק שבין האור של הרוח לבין האור של החומר, ניצח הפעם האור הפיזי והגשמי. חג המולד ושווקי חג המולד פרצו מזמן את גבולות הדת והפכו לחגיגה צרכנית כלל עולמית. זהו חג ממוסחר לעילא ולעילא. מתנות בתוך גרביים ומתנות קשורות בסרט למרגלות האשוח, שווקי חג מולד עם דוכנים מעוצבים ומוארים, מאות יצרנים מציגים עוגות וממתקים, יין חם וקינמון, פאפא נואלים ועצי אשוח קטנים, מופעי רחוב ושירים במנעד מתוק של מובייל תינוקות על רקע נפילת פתיתי שלג רכים. זהו קמפיין השיווק השנתי של הנצרות והוא כל כך יפה, רומנטי ופתוח לכל נפש – ללא הבדל דת גזע ומין ואנחנו רוצים גם! זהו יום הולדת שהפך לחג שחוגג לידה ולא עוד חג שבו ניצלנו בשן ועין מעוד צורר שאיים לכלותנו ושרק בזכות איזו אסתר או יהודה המכבי או אלוהים בכבודו ובעצמו אנחנו עדיין כאן.

אז תנו לי לטעום קצת מהשמחה והיופי הזה, מאיך מרגיש לחגוג חג שהורתו בלידה ולא במוות, עם סנטה, הסבא החביב, שבאמת מגיע ומגשים משאלות ולא עם איזה אליהו הנביא מסתורי וחמקמק.

אז לא, אנחנו לא נוסעים כדי לחגוג את כריסטמס רחמנא ליצלן. לא עבור ישו אנו נוסעים. אנחנו הרי יהודים. אנו גם לא שוכחים מי דחק את הדת שלנו הצידה ורדף אותנו לאורך הדורות, והקים עלינו את האינקוויציה וגירש אותנו מספרד ותפל עלינו עלילות דם ופרוטוקולים של זקני ציון ושם אותנו בגיטאות ובמחנות השמדה. אבל עכשיו כריסטמס ואנחנו רוצים לנכס לעצמנו משהו מכל היופי הזה בלי לחשוב יותר מדי על זיקתו לנצרות. את סוף השנה האזרחית אנו חוגגים – אנו מספרים לעצמנו ועולים על המטוס. כולנו הרי מנהלים את חיינו לפי לוח השנה הזה – אנו מספרים לעצמנו ועולים על המטוס.