״בוא ניסע גם אנחנו לבודפשט,״ אמרתי לאיש, ״מיליארד ישראלים לא טועים…״

״אבל לא סיכמנו שאנחנו – עם האורבאניקה האירופית – סיימנו?״ אמר האיש בזעזוע קל ובנימה של תרעומת ומחאה קלים.

״נכון״, אמרתי בנועם, ״אבל בוא וניקח את בודפשט כאילו הייתה מנת סורבה – מנת ביניים מצחצחת-חך בארוחת גורמה. בודפשט שלנו תהיה הסורבה שבין הרפתקת הודו להרפתקה הבאה, שיעדה ומועדה אינם ידועים כעת. וחוץ מזה – יש לך יומולדת,” שלפתי טיעון קונבנציונאלי נוסף לחיזוק. וכשגם זה לא עזר החלטתי לפנות ללב שלו ואמרתי לו שבודפשט תהיה גם סוג של טיול שורשים עבורי, לזכרם של הסבא והסבתא המאמצים שלי, אליזבט ואדולף וינטרניץ, זוג ניצולים מאושוויץ, שעלו ארצה מבודפשט ושאני הייתי ה"אישטנם"* הפרטית שלהם. לבסוף האיש התרצה, ולסופ"ש הארוך הצטרף גם זוג חברים טובים וספונטניים ויחד שכרנו דירה במיקום מנצח ויחד פתחנו את הקומונה על רחוב קארולי קורוט ויחד הוחלט שנטייל בדיוק כמו שאנחנו: רדודים ושטחיים – כלומר בלי מוזיאונים, בלי כנסיות, בלי סיורים, בלי שואה ובלי היסטוריה. תיאום ציפיות – צ׳ק  √ והופ הנני מוכנה ומזומנה לומר "אישטנם"*  על כל שכיות החמדה של הבירה ההונגרית.

*אישטנם = יא ווראדי בערבית = מאמא מיה באיטלקית = OMG  באנגלית ורק בעברית אין לי אישטנם מתאים.

עלינו על אחת הרכבות האוויריות שבין תל אביב לבודפשט, הפולטות מדי יום מאות ישראלים אל חוצות הבירה ההונגרית, גודשים את רחובותיה, קניוניה, מסעדותיה, חשמליותיה וקווי המטרו שלה. מחירי טיסה זולים הם הצעה שקשה לסרב לה, וכשהם באים בתוספת של הבטחה למסעדות זולות, לחיי לילה תוססים ולשופינג סביר – בודפשט הופכת ליעד מושלם, נגיש וקרוב, והישראלים מצביעים בכנפיים. עברית, עברית, עברית מכל עבר. ולא, אין לי שום דבר נגד מפגש עם ישראלים בחו”ל. להפך. מאוד חינני בעיניי לעלות על אוטובוס ולשמוע מקצה אחד לקצהו השני: ״משה! יורדים תחנה הבאה”!!! הכי בבית בעולם.

בודפשט – רושם ראשוני

בחיי שבאתי מלאת נכונות לומר "אישטנם" על כל צעד ושעל. חשבתי שאחרי כל כך הרבה שנים של הימנעות מאירופה, בודפשט תהיה מפעימה, יפה ומרגשת. ששרידי ההדר האוסטרו-הונגרי ירטיטו בי משהו. מה אגיד לכם? ראינו יפות כמותה וראינו יפות ממנה ובודפשט רחוקה מלרגש. היא עוד עיר באירופה עם אותה ארכיטקטורה, אותה בזיליקה אימתנית, אותו נהר חוצה עיר, אותם גשרים ואותם פסלים ומונומנטים. לא ראינו את זה כבר, למראית הדה ז׳ה וו? יחד עם זאת בודפשט יפה לכשלעצמה. היא ברווזון המשיל את נוצות הקומוניזם והופכת אט אט לברבור קפיטליסטי גאה. המערב וסמליו כובשים אותה בסערה: סושי מול גולאש, מאקרון מול קרמשניט, קניונים ומותגים מול שוק נקניקנים וחולצות רקומות. החלטתי לשמוע בעצתה של חברתי טלי, טיילת מנוסה, שהווטספ שלי שידר לה אותות מצוקה. טלי אמרה: ״תיהני מהחופש וממה שיש ובלי השוואות.״ והתברר שיש ממה! ויש גם אישטנם: איזו מערכת-תחבורה-הלוואי-עלינו, איזה שפע מסעדות ובתי קפה, איזה חיי לילה, איזו עיר תוססת ללא הפסקה, אישטנם!

בודפשט ואנטישמיות

כמו בתקופת הבהלה להכל כלול באנטליה, סוחרי בודפשט ומסעדניה מזהים ישראלים מקילומטר כי אין כמו להתחנף ללקוח עם ״שלום״ בשפת אמו.

״מה? זה כתוב לנו על המצח?״ אנו תוהים, ונראה שכן. יש לשער שגם אנחנו היינו מזהים את התייר ההונגרי. מרבית הסוחרים יודעים לומר הרבה יותר משלום; ״בבקשה, מסעדה סבבי בבי״, ״זה מסעדה חבל על הזמן״ – כך יעמדו בפתח מסעדותיהם וינסו ללכוד אותנו בעברית. המלצרית בקפה רוזורום המפורסם שואלת בעברית אם ״היה לכם טעים?״ ואומרת ״תודה ולהתראות״ עם הטיפ. בשוק המקורה, כדי שלא נתבלבל בין הפפריקות, יש שלטים קטנים בעברית: מתוק, חריף, מעושן, וליתר ביטחון, יש עברית המודפסת גם על האריזה. העברית מדורגת במקום השלישי כשפה הנשמעת ברחובות ובמסעדות, ומלצרים מתבקשים ללמוד כמה מילים בעברית לטובת התייר הישראלי.

ישראלים, לפני נסיעה לבודפשט, חוששים או תוהים לגבי מידת האנטישמיות והאם היא מורגשת ביחסם של נותני השירותים השונים. נכון לעכשיו ההונגרים/ נותני השירותים רואים אותנו יותר כקופת פורינטים מהלכת מאשר כיהודים, והיחס לבבי עד חמים.

טל לב, ישראלי לשעבר שחי בבודפשט כבר 15 שנה עם משפחתו החדשה, טוען שמעולם לא הרגיש ולו טיפה של אנטישמיות. היכרנו את טל כשנכנסנו למסעדה שלו, "שפינוזה", שברובע היהודי. שלט גדול – "ברוכים הבאים" בעברית, מקדם את הנכנסים בפתח המסעדה. בנוסף, טל הוא הבעלים של שבע דירות בבודפשט, המושכרות בדרך כלל לישראלים וכמו כן יש לו  בר-מסעדה לטינית-קובנית- ארגנטינאית, ברובע היהודי, עם להקת סלסה, רקדניות ושואו שלם. את כל הנכסים האלה "אסף" לדבריו בכלום כסף מהרחוב בעת המשבר הכלכלי הגדול שנפל על הונגריה ב-2008. טל לב הוא דוגמה אקראית. כמותו, יהודים וישראלים רבים נטועים עמוק בכלכלת בודפשט. קניונים בבעלות ישראלית, רשת הפיצריות פיצה-me, סניף של ג׳פניקה, השקעות בנדל״ן, בעלות על מסעדות, על בתי קפה ומועדונים. לך תדע, יום אחד זה עוד עלול להרגיז מישהו, ולמעשה, זה כבר מרגיז מישהו. המפלגה הגזענית והאנטישמית "יוביק" קיבלה 21% מהקולות בפרלמנט ואף ארגנה תהלוכות עם אלפי תומכים, שקראו לסילוק היהודים והצוענים מהונגריה. כלומר, מפלגה ניאו נאצית מובהקת מרימה ראש, והרעיון שההיסטוריה תחזור על עצמה בהונגריה כבר לא נראה מופרך כלל וכלל.

הנעליים על הדנובה

בהקשר לאנטישמיות אציין את האנדרטה "הנעליים על הדנובה", שנחנכה במלאת 60 שנה למלחמת העולם השנייה. האנדרטה מורכבת מ-60 זוגות נעליים עשויות ברזל, המפוזרות לאורך הרציף, סמוך לבניין הפרלמנט. הנעליים מייצגות את כל הגילים, קטנות וגדולות, ואת כל המעמדות והיא מוצבת לזכר יום אפל בהיסטוריה ההונגרית, שבו נורו ונרצחו אלפי יהודים. ההונגרים, אנשי מפלגת "צלב החץ", העמידו אלפי יהודים על הרציפים, כשפניהם למים, וירו בהם. כדי לחסוך בכדורים הם קשרו אותם בחבלים זה לזה, קשרו אבנים ומשקלות וירו בחלק מהשורה. מי שנורה ונפל למים, משך את מי שלא נורה אחריו למצולות. הדנובה הכחולה נצבעה אדום.

כיהודים וכשישראלים הפריע לנו שלוחית הזיכרון של האנדרטה מוטבעת על ריצפת הרציף ושאינה מוצבת אנכית באופן שתיראה, ועוד יותר הפריע הכיתוב, שמשמיט את העובדה הטריוויאלית שמדובר ביהודים. יש הרואים בכך את השפעתה של המפלגה הניאו נאצית "יוביק" ואת חוסר נכונותה של הממשלה ההונגרית להודות במעורבותה  בהשמדת יהודי המדינה בתקופת מלחמת העולם השנייה.

הכיתוב על הלוחית, הן בעברית והן באנגלית זהה: ״לזכר קורבנות שנורו ונרצחו על ידי אנשי צלב החץ על שפת הדנובה.״

בודפשט ו"הקשר הישראלי"

בבודפשט כל ישראל ערבים זה לזה ולכן שמות של נהגי מונית, מסעדות שוות ובתי מלון מומלצים עוברים מפה לפה-ייסבוק. כאלה אנחנו. אנחנו אוהבים שגם הישראלים שיגיעו אחרינו ייהנו מהגולאש שאכלנו ולא ניתן לאף ישראלי ליפול קורבן לחלפן כספים תחמן. לכן כולנו נלך לאיראני ברחוב קרלאי  1 (כן, דווקא איראני שלא מבדיל בין דת, גזע ולאום) שנותן תמיד את השער הכי טוב. הקשר הישראלי מתקיים באופן מופתי. יגאל, רוברט, מאיה, סול, בר, אדגר, יאנוש ועוד הם ישראלים או ישראלים לשעבר המתגוררים בבודפשט, שעוסקים בתיירות. הם מספקים שירותי הסעה מהשדה ולשדה, סיורים מודרכים בעיר והצעות לטיולים יומיים מחוץ לבירה. חלקם מנהלים קבוצות פייסבוק פעילות, הכוללות עשרות קבצים של מטיילים עם מסלולים והמלצות. בנוסף, ניתן כמובן להעלות כל שאלה און-ליין על מזג האוויר הנוכחי ואם להביא מעיל או לא. בקבוצות הפייסבוק הייעודיות יש מידע ברמת פירוט עד מידת הנוחות של הכרית במלון ועוד כהנה.

כיוון שכולם חולקים אותה חוכמת המונים, יוצא שחופשה בבודפשט מרגישה קצת כמו טיול מאורגן. כולם מסתובבים באותם המקומות, אוכלים באותן מסעדות מומלצות ומבלים בערב באותם מועדונים. החבר׳ה מהטיסה יופיעו בסיור ההיכרות עם העיר, יצוצו בטירה בבודה, יישבו מאחוריך בקונדיטוריה עם הקרמשניט המושלם, יאכלו איתך גולאש אלוהי במנזה, יחלפו על פניך בוואצי, יסתערו יחד איתך על מציאות בדקתלון ובערב תיפגשו שוב על הבאר של ויקי ברצלונה.

בודפשט – על כייסיה  וקבצניה

המשכורת הממוצעת בהונגריה היא 500 דולר לנפש, ואלו המרוויחים אותה הם בני המזל. מלבדם מתגוללים בחוצות בודפשט אלפים של חסרי מזל, ללא עבודה או קורת גג. הם פשוט חיים ברחובות, על מדרגות מבני ציבור, בתחנות המטרו, בספסלי הרחוב או סתם על המדרכות. את הכסף שיקבצו יוציאו על סיגריות ואלכוהול וסביבת המחיה שלהם היא תערובת של בדלים, קיא ובקבוקים ריקים. לחלקם יש מזרנים, לחלקם רק כרית ולחלקם מדרכה בלבד – מה שלא מפריע להם לישון בצהרי יום.

אנחנו נחלוף על פניהם בדרך לעוד גולאש ולעוד קיורטוש ויש פעמים שאף יהיו שקופים בעינינו ולא נבחין בהם, אלא נראה רק את האטרקציה שלשמה התכנסנו.

הקבצנים המתוחכמים

הקבצנים המתוחכמים לא נראים קבצנים, והייתי מגדירה אותם כיצירתיים בניסיון להתפרנס. באחד מהם נתקלנו בעת שניסינו לרכוש כרטיס מטרו במכונה האוטומטית. בחור צעיר ניגש אלינו ובאנגלית עילגת התחנן על נפשו: "פליז, פרובלם, ואן טיקט" ובתרגום חופשי: בבקשה, אני בבעיה, קנו לי כרטיס אחד. מיד לאחר שרוכשים עבורו כרטיס, הבחור מעביר אותו ל"בוס". הבוס מפעיל אישה לא צעירה במיוחד, שנראית טובה, תמימה והגונה, וזו מציעה לעוברים והשבים בתחנת המטרו כרטיס נסיעה בחצי מחיר. ווין ווין סיטואיישן.

אנחנו לא קנינו לבחור כרטיס, אבל הסיטואציה הייתה מלחיצה, כי לא ידענו אם הוא מתכוון לכייס אותנו או לתקוף אותנו. מרוב לחץ השארנו את כרטיס האשראי שלנו במכונה, וכשגילינו שהכרטיס לא איתנו כבר דמיינו את הבחור מגהץ את כל בודפשט על חשבוננו. למזלנו זה לא קרה וזה הסתיים טוב.

זו רק דוגמה קטנה לעוקץ זעיר ולא מזיק במיוחד. במקרים קשים, בחורות מפתות תיירים בודדים לאיזה דרינק או ארוחה, ושם מחכה להם תפריט מיוחד עם מחירים אסטרונומיים. כשהתייר מגלה את המחיר השערורייתי כבר מאוחר מדי. כל ניסיון לסרב לשלם נענה בהזמנת משטרה, לכן הרוב מעדיפים לשלם ולעוף.

בודפשט וחיי הלילה

מי שלא היה בבודשפט בחמש השנים האחרונות, לא מכיר את סצנת חיי הלילה שהשתלטה על הרובע היהודי, שהפך למעוז הבילויים הבלתי מעורער של העיר. עשרות פאבים, בארים, מועדונים ומסעדות, מכל הסוגים, לכל המינים, לכל הטעמים.

חצרות גודזו (Gozsdu udvar) הוא מתחם ברובע היהודי, הגדוש בפאבים, ברים, מסעדות ומועדונים. המתחם שוקק חיים בלילה, המוזיקה נשפכת לסמטאות וגם אם לא מתיישבים כדאי להסתובב ולספוג מהאווירה השוקקת.

בודפשט  – לסיכום

אמנם לא עפתי על בודפשט, אבל אין ספק שבמחיר של סופ"ש קצר ויקר-רצח בתל אביב, היא מהווה תחרות מוחצת וחלופה הולמת, ראויה ושווה. מה כבר ביקשנו? תפאורה נחמדה לשיטוטי רחוב, מסעדות טובות ובתי קפה מעניינים, מעט בילויים וחברים טובים.

Servus  (שלום) בודפשט, לא נראה לי שנתראה שוב.

*הפוסט מוקדש לזכרם של אליזבט ואדולף וינטרניץ, השכנים ממול, שניצלו מאושוויץ ועלו לישראל מבודפשט. הם היו לי לסבא ולסבתא שלא היו לי מעולם ואני הייתי להם לנכדה. בזכותם, ההונגרית נשמעת באוזניי מעט יותר טוב מטורקית.