באקו - מסע אל ארץ זבת גז ונפט
באקו – "דובאי של הקווקז" – הוא הסלוגן שמשווק אותה.
ככלל אני חשדנית כלפי מקומות שנקראים "ונציה של לוס אנג'לס", "לאס ואגס של המזרח", "פריז של הבלקן". כאילו לא די להם בעצמם והם צריכים לנכס משהו מהקניין הרוחני והסקס אפיל של מי שהם מבקשים להידמות אליהם. אבל הפעם הסלוגן עבד כמובן. בלעתי את הפתיון ויצאתי לבדוק את ה"דובאי של הקווקז" שמתוארת כעיר אסלאמית אך חילונית, אותנטית אך גם מודרנית, שיקית כמו פריז ונוטפת כספי נפט כמו דובאי. יש בה תמהיל של מזרח ומערב, שלטון טוטליטארי מסקרן ולוק פריזאי בצד אדריכלות אקלקטית.
מחוץ לבאקו, במרחק נסיעה לא ארוך מדי – אפשר לצאת לטיול ג'יפים בין גבעות בוץ געשיות ומבעבעות כמו באיסלנד ובאתר שלשונות אש תמיד בוקעות בו מתוך האדמה. כל הטוב הזה נמצא במרחק שלוש שעות טיסה בלבד, אז יאללה, לטיסה.
יצאנו לבאקו ארבע חברות כמשלחת רשמית מטעם העיגולדת המשותפת שלנו. הסיבה הלא רשמית: סתם טיול בנות. כי בנות זקוקות מדי פעם לטיול בנות ובאקו ענתה על מרבית הקריטוריונים: יעד שאף אחת עדיין לא הייתה בו, שהוא לא באירופה (אבל כן מקושט לכריסמס), שהוא לא רחוק מדי, שהוא לא עירוני מדי, שהוא לא יקר מדי ולא קר מדי. על קריטריון הטמפרטורות לא הצלחנו להתגבר, אבל מניסיון למדתי שאין דין חמש מעלות צלסיוס בנכר כדינן של חמש מעלות בארץ הקודש. ולא, לא שכחנו את קריטריון השופינג, אלא שהרשינו לעצמנו לחרוג מהארכיטיפ של טיול בנות.
כבר בשדה התעופה בבאקו ניתן להתרשם שלא רק אני הולכת שבי אחר סלוגנים ופרסומות. זו אני ועוד עשרות אלפי ישראלים המגיעים לבאקו מדי שנה. אמנם אנו תורמים לכלכלתה של אזרבייג'אן, אבל מנגד אנו מגדילים את תפוצתה של השפה העברית והיא שגורה בפי כל העובדים בשדה, לכל אורך שרשרת החיול – מהבידוק ועד לביקורת הדרכונים. כולם כבר יודעים לומר בעברית את המשפטים הנחוצים. מחוץ לשדה, ברחבי העיר – מהמוכרים בשווקים ועד למלצרים במסעדות – כולם מטפחים לקסיקון עברית שימושי: שלום, ברוכים הבאים, מה נשמע, חבל על הזמן, תודה ועוד. באזרבייג'אן אנחנו תיירים אהובים ורצויים ובכלל רק עבור הפוטנציאל להסתחבק עם מוסלמים שיעים היה שווה לבוא.
באקו בין הערביים
הזמן המושלם לדעתי לפגוש את העיר לראשונה היא שעת בין הערביים. השמיים נצבעים בכחול-שחור עמוק, תאורת הבניינים מפיצה אור רך והדרכים הראשיות והכיכרות כולן מנצנצות בשלל קישוטי כריסמס כאילו כאן אירופה ולא מדינה מוסלמית שיעית. ב-40 דקות הנסיעה משדה התעופה עד למלון אפשר לראות הרבה מהעיר ולא להפסיק לומר וואוו. פה איצטדיון ארנה עצום שנטוע במרחב כמו צלחת מעופפת, שם מסגד מרהיב, עוד מגדל זכוכית נטוי בזוויות בלתי אפשריות. הכל נראה מצוחצח ומבריק. השדרות רחבות, הפארקים מטופחים וחזיתות הבתים כולם הולבשו בכסות בארוקית-רנסאנסית כאילו לא היו מעולם שיכון פועלים סובייטי מתקלף ואפרפר.
באקו - דובאי של הקווקז
איך הופכים תוך פחות מעשור לדובאי של הקווקז?
פשוט מאוד! כל שצריך הוא הרבה כסף שלא חסר כאן מנפט, מגז ומקוויאר דגי בלוגה מהים הכספי; שליט דיקטטור שעושה מה שבא לו; וחברות בנייה סיניות שיודעות לתקתק כל גחמה במינימום זמן. ב-2011, לאחר הזכייה באירוויזיון, העיר עברה התחדשות עירונית מרשימה. הדרך שבה נעשתה ההתחדשות הזאת מרשימה פחות: פינוי בכוח, בכפייה, ללא פיצוי הולם ותוך אי התחשבות בזכויות אדם. תושבים סיפרו שתחילה ניתקה הממשלה את אספקת הגז, לאחר מכן החלו להשליך ולכסות את בתיהם באשפה ולבסוף עלו על בתיהם בדחפורים בעודם נמצאים בתוכם.
כך, בנחישות ובחוסר רגישות הושמד כל שריד וזכר לעידן הסובייטי ונוצרה עיר חדשה שיכולה לקרוץ לתיירים: חוף ים וטיילת, עיר עתיקה והרבה קניונים, חנויות מותגים ומותגי יוקרה.
סרטון המתאר פינוי בכוח מטעם הארגון לזכויות אדם
סמלי העיר באקו - הישן מול החדש
מגדל הבתולה – ממוקם בעיר העתיקה, מתוארך למאה ה-12 והוא שריד למשטרים ולתקופות שלטון קדומות. אי אפשר את לפספס המבנה המרשים העצום הזה, המתנשא לגובה 30 מטר. על פי האגדה בתו הבתולה של שליט האזור קפצה מראש המגדל לאחר שסירבה להינשא לשידוך.
מגדלי הלהבה הם שלושה מגדלים שעיצובם כלהבה אמור להזכיר את מקור עושרה של העיר: נפט וגז טבעי. אחד המגדלים משמש כמלון והשני כמבנה משרדים. בשעות הערב מתקיימת תצוגת אורות מרשימה ומתחלפת: פעם אלו אנשים הנושאים את דגל באקו ומנופפים בו, פעם אלו להבות בוערות ופעם נורות לד צבעוניות על פי צבעי הדגל.
מי את באקו?
אחרי שעה בבאקו הצלחתי להתבלבל. בבאקו מדברים שפה שהיא שמונים אחוז טורקית, כולל הכתב, דגל טורקיה משולב בדגל אזרבייג'אן, יש להם רחת לוקום ובחלאבה (באקלאווה) כמו של הטורקים, שטיחים כמו לאיראנים, חצילים ממולאים כמו של הגיאורגים, פירושקי של הרוסים, קבב ושווארמה כמו שלנו ומנת דגל בשם שאפלו שהיא גרסה של האושפלאו הבוכרי. אז מי את אזרבייג'אן?
לאזרבייג'אן גבול משותף עם איראן, ובאקו מרוחקת רק 200 ק"מ מהגבול. די בעובדה זו כדי שלמטה ללוחמה בטרור תהיה אזהרת מסע קבועה ליעד, ואף על פי כן באקו נחשבת עיר בטוחה. עיר ללא פשע, אלימות או כייסים. בכל 100 מטר מוצב שוטר, שכאן הוא ידידו הטוב של התייר, אבל לגמרי לא של המקומי. אין לדעת אם מדובר בשוטר או שוטר חרש, ולכן אפילו מהמדריך הישראלי שלנו לא שמענו אף מילה על דיכוי, טוטליטריזם, סגידה לשליט, מגלומניה, שחיתות שכבת האליטות. סיבה אפשרית? למדריך הישראלי מוצמד מדריך מקומי שמבין עברית ובימים אלה, כשלאף אחד לא מתחשק להפוך לנעמה יששכר, השיח של המדריך על באקו הוא של הלל, שבח ויחסי ציבור. וכיוון שכך, המדריך הישראלי קורא למדריך המקומי my son ואילו המקומי, האזרי, קורא לישראלי – שימו לב – רק my uncle כי ברגע האמת, מה שאפשר לעשות לדוד לא עושים לאבא. בינתיים, ווי אר א ביג האפי פמילי😊
הלב הפועם של באקו - כיכר ניזאמי
כשאנו נוחתות בכיכר ניזאמי הלב מתרונן למראה שוק חג המולד שקם לו באמצע המתחם, מהאשוח העצום, מהמוזיקה המתנגנת, מחופת הדגלונים, מהנורות הצבעוניות ומריח הערמונים הקלויים שמתערבב בריח ועשן הקבב והשווארמה. מסביב החנויות ובתי הקפה מקושטים בקישוטי חג מולד. יש מצב שכל מה שסיפרו על שיק צרפתי נכון…
כיכר ניזאמי (על שם המשורר הלאומי) היא כיכר לא גדולה שמסתעפת בצורת קרניים למספר רחובות. סביר להניח שתחזרו לכאן יותר מפעם אחת במשך שהותכם בעיר כיוון שזהו ריכוז נוח של מסעדות, בתי קפה, חנויות, מקומות להחליף כסף, קניון קטן ומופעי רחוב עבור מה שנהוג לכנות "אווירה".
גם בכיכר ניזאמי הארכיטקטורה אירופית-מערבית – כמו גם רשתות מזון כמו kfc, פיצה האט, סטארבאקס, מקדונלדס והארד רוק קפה. יש כאן חנויות, מסעדות ובתי קפה מכל הסוגים – מהעממיים ועד ליוקרתיים ואלגנטיים. נמשכנו להיכנס לאחד מהם, שמחלונותיו נצנצו נורות פחם חמימות וקישוטי חג מתוקים, אבל די מהר הרגשנו מטופשות מאוד בלבוש הקז'ואל שלנו ובנעלי הספורט מול המלצרים המעונבים והמחויטים. אז הבנו והתקפלנו בנימוס.
באקו - עיר הרוחות
באקו – עיר הרוחות – כך קראו לה הפרסים. ואני, יותר משחששתי מטמפרטורות דצמבר נמוכות חששתי מפני הרוחות שהעיר נודעה בהן לשמצה בשל מיקומה לחופי הים הכספי. למרות זאת, כמו פרפר לאש, נמשכנו לטיילת סחופת הרוחות שלאורך הים, לאורות, לגלגל הענק, Baku eye – תואם לונדון – ולמבנה עצום הממדים בדוגמת טוליפ שאינו אלא עוד קניון. השעה הייתה רק שבע בערב ולאף אחת לא הייתה כוונה להסתגר במלון מוקדם כל כך, הגם שחורף וקר שם בחוץ. וכך, עם קלות בלתי נסבלת של מונית בשישה מנאט (12 שקלים), הגענו לטיילת סחופת הרוחות ולקור המקפיא שאיים להפעיל את הביטוח הרפואי מחמת דלקת ריאות. כך מתנהגות (לא) צעירות חסרות מנוח אחרי לילה לבן, טיסה וסיור בכיכר ניזאמי. אבל איזו תצפית נהדרת קיבלנו ביומנו הראשון על מגדלי הלהבה!
באקו - היום השני
השאהידים של באקו הם החבר'ה הטובים
היום השני נפתח בביקור ב"חלקת גדולי האומה" של האזרים. לא שהיה לנו עניין מיוחד לחלוק להם כבוד או לעלות לקברם, אבל הגן מרהיב והחורש נחמד ואוויר הבוקר היה רענן, אז באנו.
ואז הגיע תורם של השאהידים. השאהידים האזרים קבורים בדרך לנקודת התצפית היפה על מפרץ אבשרון, בפארק היילנד, כך שבין אם נרצה או לא נחלוף על פניהם. דרך מחוכמת יש לומר שלא להיהפך נשכחים מעין. לוחות אחידים של גרניט שחור נושאים דיוקנות של הרוגי ההתקוממות במשטר הסובייטי מתקופת קריסתו ב-1991. כאן קבורים אנשים שנולדו בשנים שונות ושחולקים אותה שנת מוות ואותה סיבת מוות.
פארק היילנד ובאקו פאנורמה
העיר העתיקה של באקו
כל עיר צריכה עיר עתיקה ורצוי שתוכרז אתר מורשת עולמי של אונסק"ו. העיר העתיקה של באקו היא המרכיב "האותנטי" של העיר, פרט בתוך כל המיש מש שמרכיב את העיר.
העיר העתיקה של באקו, משוחזרת ברובה ומוקפת חומה. יש בה שני מוקדי ביקור מרשימים: האחד הוא ארמון שירוואן שאה, והשני מגדל הבתולה. העיר העתיקה זערורית, יש בה מעט מאוד סמטאות, מעט דוכנים, אבל הרבה מאוד מסעדות. חלקן מציעות מוזיקה וריקודים החל משבע בערב.
ארמון שירוואן שאה
ארמון שירוואן שאה שימש שושלת קדומה עד שנכבש על ידי האיראנים. המתחם כולל מסגד, חמאם, מוזוליאום וארמון מרכזי.
מגדל הבתולה – Maiden tower – סמלה הישן והקודם של העיר.
מוזיאון השטיחים
אחרי ארוחת צהריים ב"עתיקה", במסעדת "סאלם עלייכום באקו", זה הזמן להתרשם מעוד מבנה עם אדריכלות משוגעת. הפעם זהו מוזיאון השטיחים המעוצב כמו שטיח מגולגל. המוזיאון כולל עשרת אלפים שטיחים מתקופות שונות, והיד עוד נטייה. אורגות רוכנות על הנולים בפינות שונות ומייצרות עוד שטיחים.
ונציה הקטנה
השטות התיירותית הזאת נמצאת בצמידות למוזיאון השטיחים ושניהם נמצאים בקצה הטיילת שלחופי הים הכספי.
מרכז היידר אלייב
מבין כל המבנים החדשים בבאקו, מרכז היידר אלייב הוא הגרנדיוזי מכולם. אין בו ולו קו ישר אחד, הן מבחוץ והן מבפנים ומכל זווית הוא נראה אחרת. יש האומרים שממבט הרחפן הוא נראה כחתימת ידו של השליט, אך לא המראנו עד לשם. המרכז כולל מספר תצוגות קבע על חייו של היידר אלייב ואוסף מכוניות השרד שלו וכן את מיני "מיני אזרבייזאן", המציג מבנים חשובים ויפים ברחבי המדינה.
גם לצורך הקמת מבנה זה נשכרו שירותים של אדריכלי על, והפעם זכתה האדריכלית זהה חאדיד.
נא להכיר: "החצילים" ו"החרגולים"
טיול יום מחוץ לבאקו
פטרוגליפים, בוץ געשי ואש מהאדמה
במרחק לא רב מבאקו נמצאים מספר אתרים מעניינים ששווה לבקר בהם ביום טיול אחד. כבר ביציאה מעיר הבירה באקו, נעלמת דובאי ונעלמת גם פריז. אנחנו בנסיעה אל שמורת גובוסטאן, אתר מתקופת האבן, אבל המראות המתגלים, של אזרבייג'אן האמיתית, לא רחוקים ממנה. כפרים עם בתים רעועים וגגות האסבסט, שכונות עוני ואשפה מתגוללת. מן העבר השני של הכביש, לאורך קילומטרים על גבי קילומטרים משאבות דלק, שמייצרות אמנם מיליונים, אבל לא עבור התושבים העניים.
שמורת גובוסטאן נמצאת במרחק של פחות משעה נסיעה מבאקו, רק כ-60 ק"מ דרומית-מערבית ממנה. 6,000 סלעי ענק מפוזרים על פני שטח של 44 אלף דונם יוצרים מראה סוריאליסטי שלא רואים בכל יום ושהוכרז אתר מורשת עולמית.
מבט מקרוב אל הסלעים יגלה מגוון ציורי פטרוגליפים מתקופת האבן ומעט לאחריה. כדי להבין ולהצליח לפענח מקצת מן הציורים מומלץ מאוד להיכנס קודם למוזיאון שבכניסה לשמורה. כאן מלמדים בדרך חווייתית ואינטראקטיבית את משמעות הדמויות, החיות השונות, סצנות ציד וסצנות מחיי הפולחן והיום יום. במוזיאון ניתן ללמוד גם איך נאספו הממצאים מתוך המערות ואיך השתנתה הסביבה במהלך השנים בגלל שינויי אקלים.
אתר האינטרנט של השמורה:
- אתר אינטרנט: www.gobustan-rockart.az
Gobustan Mud Volcano - שמורת הבוץ הגעשי
לא הרחק ממערות האדם הקדמון ומפולת סלעי הענק נמצא מקום מיוחד במינו שנראה כמו פני הירח. ההגעה לפנים השמורה נעשית או בג'יפ או באחת מעשרות מכוניות הלאדה הפזורות בשטח, שנהגיהן ממתינים למבקרים. תוך זמן קצר מהעלייה לג'יפ או ללאדה, הנוף יתחלף למדברי ופתוח. הכביש יתחלף בדרך כורכר וככל שמעמיקים פנימה גם כבר אין כל סימן לדרך. אבל אין מה לדאוג, הנהגים מיומנים מאוד, מכירים כל עיקול, גבעה ואבן עד שמגיעים לגבעות הבוץ המבעבעות – בלופ בלופ.
ניכר שהתיירות כאן רק בתחילתה. לא קל לבקר כאן. מנשבות כאן רוחות חזקות, הטמפרטורות מקפיאות וסכנת החלקה והתבוססות בבוץ מאיימת על כל צעד. מוטב היה להנגיש את האתר עם שביל הליכה עשוי דק כדי להקל ולהיטיב את הצפייה בהתפרצויות הקטנות מן הקרקע.
הבוץ הגעשי הוא תופעה ייחודית בקנה מידה עולמי – על פי ההערכות, מתוך כ-700 גבעות בוץ ברחבי העולם, כ-350 מצויים במזרח אזרבייג'ן. הגז המבעבע יוצר חור באדמה שממנו מבעבע בוץ. הבוץ מתפרץ כמו בהתפרצות וולקנית וכשהוא מתקשה הוא יוצר גבעה קטנה. כל התפרצות חדשה מוסיפה שכבת בוץ חדשה, שמתקשה ומגביהה את הגבעה. כך מתקבל המראה של גבעות הגעש הבוציות.
ממנהגי המקומיים - אנשים שפגשנו בדרך חזרה לבאקו
מקדש האש אטשגה (Atashgah Zoroastrian Fire Temple)
אם היום, במאה ה-21 אדמת אזרבייג'אן עדיין רוויה גז, נסו לדמיין כיצד נראתה במאה השנייה, כשהזורואסטרים הגיעו אליה מאיראן. הם ראו ארץ עם מדורות מדורות, להבות אש שפורצות באופן טבעי מתוך האדמה. כיוון שהאש על פי הדת הזורואסטרית, מהווה חלק נכבד בפולחן, הם היו בטוחים שהם פוגשים את האל שלהם בכבודו ובעצמו, בארצו שלו. ואם אלוהים נמצא כאן בכל פינה, ראוי שייבנה לו מקדש.
המבנה המתומן שבמרכז האתר נבנה על ידי נזירים במאה ה-17. במרכזו מזבח עם אש תמיד, שעד סוף המאה ה-19 דלקה יום ולילה בזכות מרבץ הגז הטבעי שמתחתיו. היום מופקת האש באמצעים מלאכותיים.
אש תמיד בהר הבוער - Yanar dağ
תופעה ייחודית נוספת הנגרמת בעקבות מרבצי הגז הרבים שבאזור היא ההר הבוער (Yanar dağ), המכונה גם הר האש. גז הבוקע מגבעה, הממוקמת בחצי האי אבשרון כ-25 ק"מ מבאקו, אחראי לאש תמיד שבוערת מהאדמה והלהבות שלה נראות למרחקים. המקומיים טוענים שהאש בוערת ברציפות כבר 5,000 שנה, אבל גם אם זאת הגזמה, אין ספק שהמראה, במיוחד בשעות הלילה, מרשים במיוחד.
- להזמנת סיור לשמורת גובוסטאן
חיי לילה
מה עושים בערבים אחרי יום טיול? ערב אחד במסעדת פולקלור, ערב שני בבר אלגנטי וערב שלישי – סיור לילי מודרך.
מסעדת הפולקלור shirvanshah:
מסעדה שהיא גם מוזיאון במבנה עתיק, עתיר חדרים כמו מבוך. אבזור ועיצוב מסורתיים עם שלל שטיחים אזריים. יש להזמין מקומות מראש. המחיר קבוע – 30 יורו לאדם וזה כולל כמויות בלתי אפשריות של מנות. גולת הכותרת היא השאפלאו המסורתי שנחתך לעיני הסועדים.
זוג רקדנים בתלבושות מסורתיות פוצח בשלב כלשהו בריקודים, אבל השמחה האמיתית מתרחשת כשקבוצת מקומיים שהגיעה לחגוג כאן אירוסין או יומולדת פוצחת בריקודים.
הבר המסתובב בקומה ה-24 של מלון הילטון
בר אלגנטי עם מוזיקה קצבית שמבצע סיבוב של 360 מעלות. כך יוצא שבישיבה בת כשעה רואים את כל הנוף הלילי המואר מלמעלה, כולל מגדלי הלהבה והמפרץ היפה.
שווקים וקניונים
שווקים מסורתיים:
Taza bazaar שוק פירות, ירקות, כלי בית ועוד. ממוקם בעיר העתיקה.
Yasil bazaar שוק אוכל צבעוני ומיוחד. פירות וירקות, פירות יבשים, תבלינים, קצת כלי בית ומזכרות ולאוהבי הקוויאר – כן ניתן להשיג אותו במחירי מציאה.
שווקים ענקיים מחוץ לבאקו:
Sadarak עצום בגודלו. יש בו הכל מהכל.
Bina Bazar: שוק ענק של ביגוד והנעלה. אופנה ודגמים מיושנים – לא משהו ששווה לקחת הביתה.
דרחוב ניזאמי(טארגוביה)- שדרה ארוכה ורחבה בה יש מגוון חנויות קטנות וגדולות.
העיר העתיקה- חנויות אותנטיות, מזכרות, חפצי אומנות, שטיחים, כלים אזרים מסורתיים ועוד.
קניונים:
הקניונים בבאקו גדולים, יפים, מטופחים ויש בהם את כל המותגים העולמיים.
Port baku mall
מותגי יוקרה: Ralph Lauren, Giorgio Armani, Valentino, Alexander McQueen, Michael Kors, Burberry, Givenchy, Dsquared2, Chloe, Stella McCartney, Jimmy Choo, Hugo Boss l.
בקומה השנייה מותגים "עממיים יותר:
MaxMara, Guess, Diesel,
מותגים בינלאומיים כמו אדידס, בנטון, טומי הילפינגר, מנגו ועוד בצד מותגים מקומיים. שש קומות, חניה נוחה ומבחר מסעדות עמים.
קניון פופולארי, מותגים מקומיים בעיקר. ניתן למצוא משהו במחיר שפוי.
Ganjlik mall
קניון פופולארי נוסף בזכות מותגים כמו ברשקה, סטרדיווריוס, לה קוסט ואלדו.
Metropark mall
בקומת הקרקע של כל קניון, מצויים סופרים ענקיים בהם ניתן לרכוש קוסמטיקה, ממתקים, שוקולדים, מתנות, סיגריות ועוד במחירים טובים.
מנהלות
טיסות: ישראייר
מטבע: מנאט. כל מנאט שווה שני שקל
הסעה מהשדה – להזמין כאן
מלונות מומלצים בבאקו:
הילטון באקו
להזמנת חדר בהילטון באקו – כאן
Fairmont Baku, Flame Towers
מלון פיירמונט באקו, פליים טאוורס (Fairmont Baku, Flame Towers), בדירוג 5 כוכבים, ממוקם במתחם פליים טאוורס (Flame Towers), במרחק של שלוש דקות הליכה בלבד מסמטת הקדושים (Martyrs' Alley) המפורסמת, ומשקיף לנופים ציוריים של העיר באקו (Baku) או הים הכספי.
חדרי האירוח מודרניים, ממוזגים, ומציעים עיצוב עכשווי,
להזמנת חדר במלון פיירמונט – כאן
בשורה התחתונה
אין לי ספק שבאקו רחוקה מלהיות דובאי ואין זה משנה כלל. עבורינו היא הייתה לוקיישן מסקרן ומעניין עבור טיול הבנות שלנו. כי בנות זקוקות לטיול בנות. כי יש עניינים לדון בהם ברום או בשול של חיינו ששום שיחת טלפון או מפגש קפה לא יכולים למלא ובאקו הייתה הריטריט שלנו. עד הפעם הבאה.
כרגיל כתוב מקסים ותמיד כשאני קוראת את הפוסטים שלך ממש ברור לי אם זה יעד בשבילי. בנוסף לתיאור המקום והאוירה אין ספק שמי שיחליט לנסוע מסודר גם עם כל המידע הטכני. טיול בנות זה הכי שווה בעולם. בטוחה שהרבה בנות תסכמנה איתי שבטיול בנות פחות משנה היעד😍😉
חחח ממש כך – לא משנה היעד. תודה תמר❤️
שאלה האם יש מה לעשות 10-12 יום בבאקו והאיזורים מסביב.כמו כן מזג אויר באמצע אפריל ??רמת המחירים?? האל יש בטחון לטייל בתקופה כזאת..תודה
היי ציפי,
10 ימים בטוח יש מה לעשות – במיוחד אם לוקחים את הטיול באיזי. ניתן להרחיב לאזור נוסף בשם גובוסטאן.
מעריכה שמזג האוויר באפריל יהיה נוח.
המחירים במדינה נוחים מאוד.
לגבי ביטחון – ממליצה לבדוק באתר של משרד החוץ. יד שם פירוט של כל המדינות לפי רמות סיכון.
בהצלחה,
מלי