ודאי שמתם לב שאחד האמצעים הפופולאריים של בני האדם למלחמה בקורונה הוא לקחת לימונים ולהפוך אותם ללימונדה. כל אישה ואיש בימים אלה פתחו קו ייצור פרטי וייחודי משלהם וכך אנו זוכים ללימונדות במגוון טעמים: יש לימונדה בטעם פיצה ויש לימונדה בטעם לחם מחמצת, יש לימונדה בטעם קורס ספרדית ויש לימונדה בטעם סידור ארונות, יש לימונדה בטעם זמן איכות עם המשפחה (או שלא) ויש לימונדה בטעם גמילה מחיתולים; יש לימונדה בטעם ניקיונות לפסח ויש לימונדה בטעם נטפליקס וספרים. איש איש ולימונדתו, אך אחת מהן ייחודית מכולן, נרקחה במחשכים באישון לילה והיא הלימונדה בטעם בריחה ממשפט. זוהי לימונדת בוטיק בתפירת קוטור.
אבל לא על הלימונדה הזאת באתי לדבר. סתם התפלק לי אגב השתאותי מהעיסוק המרובה בימים אלה בלימונים ובלימונדה, שהזכיר לי טיול בדרום איטליה, מקום שבו הלימון זוכה למעמד של אל.
אם יש משהו שמובטח לכם שלא תשכחו בשובכם מדרום איטליה – זה איך נראה לימון. הלימונים לדרום איטליה כמוהם כמו הבודהות למזרח: גדולים, קטנים, עצומים ונוכחים מכל עבר. יש ותפגשו את האל הלימוני בכבודו בפרדסים, לאורך הדרכים, בגינות הפרטיות ובגנים הציבוריים, ויש שתפגשו את ייצוגו בחומר, בשלל מרצ'נדייס בצלמו ובדמותו. הבעיה עם הלימונים האלה שאינם יודעים את מקומם. חלקם משתוללים, יוצאים משליטה וצומחים לממדי פומלה ומבלבלים את הצרכן התמים. בעיה נוספת ואף חמורה יותר היא שיש פשוט יותר מדי מהם ולא כל כך ברור מה לעשות איתם. מצד אחד הלימון שייך למשפחת ההדרים וכבודו ההדרי במקומו מונח, אבל מצד שני לימון אינו קלמנטינה שאפשר לשלוח בתיק האוכל של הילד, כך שהיכולת לכלותו מוגבלת מאוד. גם הניסיון למתג את הלימון בסלוגן משלו – לימון מוסיף המון – לא צלח במיוחד, כיוון שתכלס לימון היה ונשאר לא יותר מאשר תבלין.
בנקודה זו האיטלקים גילו תושייה יוצאת מן הכלל ולא הניחו לשפע המיותר הזה לבלבל אותם. הם הפכו את הלימון ללימונדה ואחר כך ללימונצ'לו ומכאן קצרה הדרך לשווק לימונים בכל מצב צבירה אפשרי: נוזל, מוצק, גז ועוד כמה מצבי צבירה חדשים שאינם מוכרים על ידי המדע.
לימון במצב נוזל הוא הלימונדה, סתם לימונדה, של גזלנים לאורך הדרך, במקומות אסטרטגיים שתיירים נוהגים לעצור, להצטלם ולהרוות את צימאונם.
לימון במצב מוצק הוא הלימון בדמות סבון, ולימון במצב צבירה גז משווק בצורת תרסיס ריח.
יש סוכריות לימון, יש שוקולד לימון, יש גלידת לימון, יש קרמיקות בעיטורי לימון, פלייסמנטים לימון, סינרים לימון, מגבות לימון, שלטים לדלת לימון, מחזיקי מפתחות לימון – כולם על טהרת העיצוב הלימוני, ועוד לא אמרנו אף מילה על הלימונצ'לו.
מה אגיד לך מלי, הפוסט שלך שינה את דעתי על הלימונצ'נו ואני מוכנה לתת לו סיוכי נוסף. במיוחד אם הוא יגיע במנות גדושות של דרום איטליה. בתור חובבת גלישת אשכוליות וקמפרי, אני חייבת לטעום את גלידת הלימונצ'לו.
אין ספק שטעימות הלימונצ׳לו שלך יהיו מעשה חברתי מהמעלה הראשונה לצמצום העודפים.