ליל המטאורים הוא חוויה שחייבים לחוות פעם אחת לפחות. מעולם לא בטחתי בכוכבים ולא באלה הרואים בכוכבים ולא באסטרולוגים הקוראים את מסלוליהם והמוצאים בינם לבין גורלות חיינו קשר ישיר. אבל אסטרונומים וטלסקופים? זה כבר משהו אחר! זה מדעי! הם יודעים על מה הם מדברים. הם למשל יודעים לנבא בדייקנות את הבלחותיו של כוכב השביט ואת הגעתו של מטר המטאורים באוגוסט והם יודעים לנבא שתנועת הכוכבים הזאת בשמים תשפיע משמעותית על מהלך חייהם של בני הארץ ושהמונים יצאו דרומה בעקבות כך. להם אני מאמינה כי זו מבחינתי ההוכחה היחידה לקשר הישיר שבין תזוזת גרמי השמים על עתידות בני אדם. זהו משק זנב השביט והשפעתו על הפקקים ותפוסת בתי המלון בדרום הארץ. ולמרות כל זאת – לאורך שנים הייתי סקפטית בעניין כוכבים נופלים. גם הטרחה בנסיעה הארוכה מפרובינציית קריית חיים לפרובינציית מצפה רמון נראתה לי רבה מדי. מסיבה זו מסלולי הכוכבים ומסלול חיי התנהלו עד כה בשני קווים מקבילים.

אלא שהשנה, כך התרשמתי, אולי בגלל הקורונה ואולי סתם נדמה לי, נוצר באז מיוחד. מתחמי אירוח וקמפינג בדרום שיווקו חבילות צפייה בכוכבים נופלים שכללו לייזרים, טלסקופים וסיור עקרבים אולטרא סגול כבונוס. הרשתות החברתיות געשו עם טיפים ותמונות מפתות. יותר ויותר אנשים סביבי שיריינו לעצמם מקומות שבועות מראש ולאט לאט הרגשתי שזה קורה גם לי: מסלולי הכוכבים ומסלול חיי סוף סוף נמצאים על סף התנגשות. השתכנעתי. אבל עד שהשתכנעתי… מצפה רמון כבר הייתה כמעט סולד אאוט. שני החדרים האחרונים בעיירה נמכרו – לאחר תחנונים – לי.

בבוקר, קצת לפני שיצאנו לדרך, החזאית אילנית אדלר עדיין רעדה מהתרגשות מהחיזיון המטאורי שנגלה אליה הלילה. עד ארבע לפנות בוקר הייתה במדבר והספיקה להגיע רעננה וקורנת למבזק של שבע וחצי כדי להבטיח לי שגם הלילה זה יקרה. שגם הלילה הוא ליל השיא של כוכבים נופלים. שגם הלילה צפוי מטח של מטאורים מהזן הפרסאידי בקצב של 60-100 לדקה. כך הבטיחה כשברקע סרטון שמי הלילה במופע זיקוקי דינור. פייר? התרגשתי. קצב של 60-100 פרסאידים בשעה! כל הטוב הזה מחכה לי ולעוד מתי מעט מבני ישראל במדבר? מילה של מטארולוגית!

ליל המטאורים – מצפה רמון

שעות אחר הצהריים המאוחרות הוקדשו לאקספלורינג דה שטח. לבדוק את מצב התפוסה בכל נקודות התצפית המומלצות, שאותן הכינותי ברשימה מראש ובחיפוש אחר פיסת מדבר ריקה מאנשים ורחוקה מזיהום אור.

השטח נראה נחמד, אבל לאאא

בכניסה לחניון הלילה של בורות לוץ עמדו פקחים של שמורות הטבע ומנעו כניסה ממי שלא רשום, אבל כל השטח שבינו לבין בה״ד 1 היה חופשי וריק. נראה היה שזה אחלה מקום לפנטזיית הלבד במדבר על הגב מול הכוכבים. גם הפקחים הסכימו איתנו. אבל כדי להיות בטוחה שאני לא מחמיצה נקודת תצפית משובחת יותר, ניצלתי את שליטת הפקחים באזור כדי לשאול: מה המצב באתר אבן ומים? מלא… ו…. מלא… ו… הבנתי שאין טעם להקריא את המשך הרשימה וחזרנו מבסוטים למצפה רמון. הרעיון היה לקנות איזו פיצה ולקחת לשטח את ארוחת הערב, אבל בתי האוכל שבמרכז המסחרי לא עמדו בעומס. הכל אזל. כמו שקניתי את החדר האחרון במצפה רמון כך קניתי גם את הבורקס הטורקי האחרון.

המרכז המסחרי

פני השטח בליל המטאורים

אין דומה מראה פני השטח (שבין בה״ד 1 לבין בורות לוץ) בשעה שש בערב למראהו בשמונה בערב. פיסת השממה הרומנטית והריקה שלנו התמלאה. עשרות הגיעו והספיקו להתמקם לפנינו ועשרות אם לא מאות אחרינו. מי על כיסאות ים, מי באוהלים ומי במזרנים על הקרקע. מרגיש כמו פיקניק בכינרת רק בלי הים. אם רק נדמה היה לי שהשנה נוצר באז מיוחד – זה לא נדמה. קמפיין "לילות קיץ קרירים" גרם לביקושי שיא בהר הנגב בחודשים יולי אוגוסט. בשני לילות השיא של מטר המטאורים הגיעו כ-60 אלף ישראלים! הציפייה להיות לבד במקום כלשהו הייתה בלתי אפשרית בעליל.

למרות העומס זה לא פגם בהנאה ובחוויה. החשכה מוחלטת. לא רואים ממטר בלי הפנסים. כל מי שמדליק פנס זוכה לזעקות נזיפה. לאט לאט העיניים מתרגלות לחושך ויכולות לקלוט את מראה השמים המרהיב, המנוקד במיליוני כוכבים. לאט לאט כולם מתמקמים ונרגעים וסוג של שקט משתרר. שקט שמופר בשאגות שמחה למראה פרסאידון חוצה את השמים. תחושת הכינרת מתחלפת בתחושת גול באיצטדיון. אחרי חצי שעה ושלושה פרסאידים אני מתחילה להבין שאילנית אדלר שוב שיטתה בי. הבטיחה גשם ובקושי טפטופים.

כעבור שעה הקור המדברי הופך קשה מנשוא, אבל יש דבקות במטרה. ממשיכים לבהות בנאמנות בשמים ולסרוק כל תזוזה: האם זהו פרסאיד? או סתם כוכב נופל או סתם מטוס של ישראייר? מדי פעם החבר׳ה מסביב מביימים שאגה וגורמים לכולם להרגיש שהחמיצו משהו. מין שיגועים והווי פרסאידי כזה.

כעבור עוד שעה, פרסאידים ספורים וטמפרטורה נושקת לאפס הבנתי את הרעיון. זה לא 60-100 בשעה. זה 4-5 בשעה. ארבעה-חמישה אלה חצו את השמים מצד אל צד למשך שניות ארוכות, הם היו בעלי שובל ארוך ואי אפשר היה להחמיץ אותם. זו הייתה חוויה אבל בשקלול עלות-תועלת הפוך במלון היה אופציה קוסמת יותר. התקפלנו.

מסקנה מס׳ 1: בשנה הבאה עם שק שינה, יוניקלו וכובע.

מסקנה מס׳ 2: זה לא שהם שיקרו. פשוט צילמו כל הלילה, הקרינו בהילוך מהיר ויצרו מצג שווא של זיקוקי דינור😝

מסקנה מס׳ 3: אסטרולוג, אסטרונום או מטארולוג – יותר לא מאמינה למה שמתחיל באסטרו ונגמר בלוג.

 לו הייתה לי מצלמה טובה זה היה מצלם בערך ככה (תמונה מתוך אתר pixabay):