מה זה השטויות האלה התעמלות בונה עצם

היות שיותר משלושים שנה הדרתי את גופי מכל פעילות ספורטיבית, היכה בי ההלם התרבותי במלוא עוזו. מתברר, שהתעמלות בימינו הינה מין מוטציה של דיסקוטק, עם מוזיקה קצבית רועשת וצעדי ריקוד מגוונים שלכל אחד ואחד מהם כינוי ושם משלו. כשנשמעת למשל הקריאה "ממבו", מתוך מיקרופון המדונה, כולן כאחד מבצעות מעין צעד תימני, שגם בימים טובים יותר לא הצלחתי לבצע. לממבו מתלווה תנועת ידיים בנוסח ה"יה בה,בה, בה בם" ואז סיבוב, מחיאת כף יד ושוב "ממבו" ורק אני מתלעלעת ברגליים, סובלת מחסך תרבותי, מנסה להדביק את הקצב, להשתלב לבל יבחינו בבורותי,  לבל יבחינו בדיסלקציה שיש לי ברגליים. סטרפ טאצ' פוקדת המאמנת וכולן פותחות צעד פיסוק לימין וצעד פיסוק לשמאל. "ידיים עובדות" פוקדת המאמנת ומצפה שבעוד גפיי התחתונות פונות לימין ולשמאל ינועו גפיי העליונות קדימה ואחורה, והנה כולן כאחד, בלי להתבלבל ורק אני זקוקה להוראה מתקנת.

תוך שיעור או שניים חלחלה למוחי ההבנה שהיתרון הרב מסלולי של הנשים הוא לא מוצלח כפי ששיערתי תחילה. התחלתי לקנא בגברים שבהליכון. כמה פשוט. רק ללכת וללכת, לבהות בפלזמה, בקצב האישי שלך. הטעויות לא משוכפלות בעשרות זוגות עיניים ושמונה מראות… ואולי, במחשבה שנייה, אני לא כל כך מורכבת ומתוחכמת כמו שחשבתי. אולי במעמקי הקופסה שבראשי טמון מוח פשוט ולא מסובך, כמו של גבר רחמנא ליצלאן! עד הלום הייתי צריכה להגיע כדי לגלות את זה!? ואולי… מזל שלא התחלתי להתעמל קודם והעברתי שניים שלושה עשורים מחיי באשליה מתוקה.

לאן נעלמה ההתעמלות הפשוטה והטובה? אחת שתיים שלוש ארבע… ממתי ההשתתפות בחוג ספורט מותנית בקואורדינציה וידע מוקדם במושגים כמו "סטרפ טאצ'", "ממבו", "שאסה"? איך ומתי הפכו חוגי ההתעמלות לחוגים לריקודי עם!? ואיך לעזאזל מכווצים רק את ישבן ימין?