פה ושם בעמק יזרעאל
העמק ( עמק יזרעאל) הוא חלום – כך נאמר – אבל ממש בימים אלה לעמק יש חלום משלו, והחלום שלו הוא להתעורר מהחלום ולהשיל מעליו את תדמית ״המנוחה ליגע ומרגוע לעמל״. העמק מרגיש שהוא בשל להעניק חוויית תיירות שלמה ואיכותית, שתגרום למטיילים להעביר בו גם לילה ולא להיות רק תחנת מעבר בדרך למקום אחר. בקיצור, לעמק נמאס להיות האח הפחות אטרקטיבי של אחיו, גליל וגולן; זה שרק חולפים על פניו, זה שלא אליו מתכוונים התל אביבים כשהם אומרים ״אני נוסע לצפון״. למעשה, מה שהעמק בא להגיד לנו הוא שיש בו יותר ממקבץ של מושבים וקיבוצים שהולכים לישון בשש יחד עם התרנגולות. נומה עמק? No more!
וכשחושבים על זה, אז למה לא?
הרי עמק יזרעאל עשוי מכל החומרים הנכונים. יש בו כל מה שצריך כדי להפוך מוקד משיכה תיירותי: יש לו סקס אפיל רומנטי-נוסטלגי של מורשת חלוצים וסיפורי ראשונים, יש את רכבת העמק ששוב חוצה את שדותיו, נוף פסטורלי של נירים חרושים, טרקטורים באופק, שדות מוריקים תחומים בברושים נישאים, מורשת חלוצית, יש את נהלל וסיפורי ראשונים ויש את מאיר שליו, סופר דגול אחד, שקבע בה את ביתו ושהעמק הוא תבנית נוף הולדתו ומקור השראתו.
ומנגד – מסעדות ובתי קפה הנצו בעמק, ואפילו מסעדות שף וגורמה, ויקבים וגלריות וחנויות אמנות ויצירה וחנויות בגדים ועתיקות ווינטייג'. את כולם מפעילים יושבי העמק, שלחלקם הקמת העסק היא הגשמת חלום ולחלקם כורח של מציאות תעסוקתית חדשה, שבה יזמות היא הברירה האחרונה לפרנסה, גם אם יזמות אינה בנפשם והם אינם בנויים לכך.
המועצה האזורית עמק יזרעאל מודעת לקשיים ובסיוע עמותת מעברים בעמק מנסה לסייע לעסקים הקטנים בימי עיון וכנסים. ועדיין, שמונים אחוז ממלאכת השיווק מוטלת על היזם. המועצה והעמותה נדרשות כעת למיתוג מחדש, ליצור את החיבורים ולבשר שיש כאן מסורת של תעסוקה ומסחר המחוברים לדי. אן. איי של העמק.
לצורך הפצת בשורתו החדשה של העמק חברו יחד בתזמון קונספטואלי עינת הרשקו, שבחרה להוציא את הסיור השלישי של מיזם סיור סיקור בעמק יזרעאל, והמועצה האזורית עמק יזרעאל. המועצה תרמה מיניבוס וגם נציגה מטעמה ואילו עינת תרמה חבורה משובחת של בלוגריות ובלוגר ואת ג׳וד, שהתלוותה אלינו למשך כל היום. מי זאת ג׳וד? אמממ… איך להגדיר אותה?
זוכרים שהיה פעם שר כלכלה שהבטיח להאיר את כל רמת גן עם נורת חשמל אחת? אז ג׳וד עושה לעמק יזרעאל את את מה שנורת החשמל עושה לרמת גן. לג׳וד יש כמויות אנרגיה כאלה שנדמה שדי בה בג׳וד לבדה כדי להעיר ולהאיר את העמק. ועוד על ג׳וד – יסופר בהמשך.
בית הקברות נהלל
על גבעה קטנה בתל שימרון, מול נוף רחב ופתוח של שדות העמק הנפרשים מתחתיו בחרו חלוצי העמק לנוח את מנוחת העולמים שלהם. זהו בית קברות נאה ומטופח, שבחורף הרקפות ממלאות את הרווחים בין מצבותיו, ובקיץ עצי אלון וברוש מצלים על מצבות האבן הפשוטות והצנועות.
בית הקברות בנהלל לא היה התחנה הראשונה שלנו, אבל אני בוחרת לפתוח דווקא בו, כי בעיניי אין יותר ממנו כדי לסמל את רוח העמק, את ארץ ישראל הישנה והטובה, את הציונות והחלוציות. את המקום שבו העמק התחיל. לא יודעת להניח את האצבע על הנקודה אבל על המקום שורה אווירה מיוחדת.
מאז שאילן רמון נקבר כאן, בית הקברות בנהלל הפך אתר עלייה לרגל. למרבה הצער, התוספה לצדו גם מצבת בנו, אסף רמון וממש לאחרונה, מול שני הקברים, אבן עם שמה של רונה רמון. מאחורי האבן, הכיתוב המצמרר: ״גם אמא כאן״.
בית הקברות הוא גם נקודת הסיום של שביל שנקרא מהשומר הראשון לאסטרונאוט הראשון. השביל אמנם מתחיל מאזור המוחרקה בכרמל אך הוא חוצה את העמק. הוא עובר בתל קשיש, בגן לאומי בית שערים, פסל אלכסנדר זייד, כפר יהושע, מוזיאון תחנת הרכבת, נהלל ומסתיים בבית הקברות. אורכו 24 ק"מ וניתן לעשות מקטעים ממנו לפי בחירה.
יוזם השביל הוא תת אלוף במיל. רמי בן אפרים, טייס לשעבר, ששם לו למטרה לחבר את הסיפור ההיסטורי של העמק, לוחמיו ומתיישביו, תוך מתן הדרכה בנקודות הציון על חשיבותן ההיסטורית אבל לא רק.
איך מגיעים לבית הקברות?
נוסעים בכביש בין מגדל העמק וטבעון. פחות מקילומטר אחד מזרחה לצומת נהלל, עולה הכביש לתימרת. ממנו מסתעף שמאלה הכביש לבית הקברות ולתל שימרון.
גורמה בעמק - לי ורונית קוויזין - תימרת
אני מניחה שלא תעצרו אצל לי ורונית לצהריים בביקורכם הקרוב בעמק, כי לי בן אפרים ושותפתה נורית קולקר עורכות אירועי בוטיק בלבד. אין להן אתר אינטרנט, רק דף פייסבוק – Nurit & Lee, ודי להן כשמי מהמתארחים האחרונים אצלן מבקש להפוך ללקוח הבא. יחד עם זאת לי ונורית מאפשרות לקיים אירוע פרטי מיוחד למבקשים לחגוג אירוע באווירה ביתית בבית שהוא לא ביתם ולא הם טרחו על הקולינריה. התפריט אינו קבוע והוא נתפר למידותיה של הקבוצה המתארחת, בהתאם להעדפותיה. האירוע כולל אירוח מלא, כולל תיאום פעילות או תוכן לפני הארוחה. פרטים נוספים אצל לי 052-6746254.
לי בן אפרים היא אישה יפה ואופה שגרה בבית מידות נוטף סטייל בתימרת. לי מעצבת כלי הגשה מחומרים ייחודיים ונורית קולקר היא מעצבת פנים. הבתים של שתיהן משמשים לאירוחי הבוטיק, בהתאם לצורך. לי מארחת אותנו לצהריים ועל השולחן הערוך לכבודנו סדורות קערות, מלאות בכל טוב תנובת העמק כמו החסות של היוגב ואפונה טרייה שפורקה לא מכבר מתרמיליה. בפינה, סיר מרק כתומים על ציר קרם קוקוס ששני מיני קארי מעניקים לו גוון טעם מזרח רחוקי, מפתיע וטעים. תחת כובעי כחובבת בישול אני תוהה האם הייתי חושבת לקשט את סלט הסלק הארגמני בפרחי חרדל צהובים ותחת כובעי כחובבת עיצוב אני תוהה אם הייתי חושבת לתלות פלפלוני צ׳ילי על השנדלייר או שהייתי עורמת קרשי חיתוך על שולחן צד. נראה שלא. זו כנראה הסיבה שהבית שלי נראה כאחד הבתים והבית הזה נראה מעוצב ויחד עם זאת לא ראוותני ומנקר עיניים.
ארוחות הגורמה האנינות של לי ונורית מוגשות בדרך כלל לחבורות של דיפלומטים, עובדי שגרירויות ורמי מעלה כיוצא באלה. הבית הזה לא יהיה ככל הנראה תחנה בביקור בעמק, אבל לגבי דידי – אם מי משועי עולם אלה ממלמל לעצמו בסוף הערב שהנייטיבס האלה במידל איסט יודעים דבר או שניים על אירוח וסטייל – אז לי ונורית משגררות אותנו על הצד הטוב ביותר של הסלט ובכך דייני.
פעם שנייה - קיבוץ מזרע
הפעם הראשונה שהייתי בפעם שנייה שבמזרע הייתה לפני כשנתיים. נאלצנו להחליף את שולחן הסלון הענתיקה האהוב בענתיקה חדשה. אחרי 30 שנה, שלושה ילדים ומאות חבטות שום מחדש רהיטים לא הסכים לקחת על עצמו את האתגר. כיוון שאנחנו אוהבים לקנות משהו חדש שהוא בעצם ישן וכיוון שלא התחשק לנו להרחיק שוב עד שוק הפשפשים ביפו, זכרתי את הפרסום של פעם שנייה שלכד את עיני בשיטוטיי בפייסבוק.
הימים היו ימי חול המועד ופעם שנייה ערכה את אחד מאותם שוקה פשפשים בעמק, שהיא מקיימת מדי שבת שלישית. סיירנו בהאנגר עצום שבו מאות פריטי ריהוט עתיקים לכל מטרה כשבעל הבית מסביר לנו בהתלהבות את מקורם ותולדותיהם. אחד מהם היה מכתבה ששימשה את משרדו של מנהל תחנת רכבת באירופה, שבמגירותיה עדיין ניתן היה למצוא כרטיסים ומסמכים.
הפעם, בסיור, פגשתי את לילי שמש, בעלת פעם שנייה שהגשימה חלום ואהבה והפכה ליבואנית עתיקות ופריטי וינטייג׳. כמה מטרים מלילי פגשנו את גלית פולק מגלגול, שגם היא הגשימה חלום ואהבה ויצרה חנות לבגדי יד שנייה. מי היה מאמין שקיבוצניקיות יעסקו במשלחי יד כאלה? האם חלוצי העמק מתהפכים בקברם? דווקא לא. שתי אלה מוכיחות שהעמק לא קופא על שמריו. הוא מתחדש ומתעורר ברוח הזמן והעשייה הזו היא לגמרי ברוח חזון החלוצים; ״מרעיון להגשמה" – כך יוּשַב העמק, כך נהגו חלוציו, וכך קמות להן יוזמות אותנטיות שהן מקור להשראה, לנחישות והתמדה.
בינתיים יש לנו ענתיקה חדשה, נכדה חדשה והחבטות החדשות כבר בדרך, אבל למי אכפת? תמיד אפשר לקפוץ לפעם שנייה ולהתחדש במשהו ישן.
פתוח בשישי שבת 10:00-14:00 או בתיאום טלפוני 052-7950766
אתר אינטרנט – פעם שנייה
גלגול - בגדי יד שנייה - מזרע
עליית הגג של ג'וד - הסוללים
ג׳וד, ג׳וד ווינמן, כפי שכבר רמזתי, היא דינמו של אנרגיות, רעיונות ועשייה שמתודלקות במזג ארגנטיני תוסס. היא גרה בשכונת ההרחבה שבקיבוץ הסוללים, שנראית כמו שכונה בפרבר עירוני ולגמרי לא מזכירה קיבוץ. מעל לבית שלה, במעלה גרם המדרגות היא יצרה קסם בעליית גג. דירה שהיא צימר וצימר שהוא גלריה וגלריה שהיא חנות וחנות שהיא חלל למפגשים סדנאיים, להרצאות ומפגשים חברתיים. כל הפריטים בבית, מגדול עד קטן הם למכירה, החל משולחן האוכל וכלה בתכשיט.
העיצוב האקלקטי, שמערבב בין ישן לחדש יוצר אפקט מרגיע ונעים לעין ועל אף ריבוי הפריטים אין תחושה של עומס או גיבוב. הכל יחד יוצר מראה הרמוני, מזמין ומפנק ומביא חשק גדול לגור באחד מחדרי הבית ולצלול בתוך הכריות.
בפעם הבאה כשאתם בצפון, עשו מעשה טוב למען עצמכם ותעבירו לילה או שניים או יותר בעליית הגג של ג׳וד.
איך מגיעים?
עליית הגג של ג'וד: אלה 92 הסוללים, טל': 052-2230988
פייסבוק – עליית הגג של גו'ד
קפה 79- כביש 79 - הסוללים
בין אם אתם רוכבי אופניים בעיצומו של סינגל מאתגר, או צועדים בשביל ההליכה היפהפה לממשית או סתם פדלאות מהזן שלי שמתנגדות למאמץ גופני באופן עקרוני – כדאי שתתפנו מכל עיסוק ותעצרו בעגלת הקפה הצופה על כביש 79 מול נוף עמק יזרעאלי שמתחלף בהתאם לעונה. כרגע מככבת שם שלישייה פורחת של כליל החורש ובפעם אחרת ייראו מרבדי כותנה.
עצרו בקפה 79 לא רק בגלל הקפה, אלא הרבה בזכות ירון וסמדר הרשקוביץ, זוג אנשים מאושרים שקמים בכל יום בחדווה של עשייה וסיפוק מהעבודה שלהם כי הם הגשימו חלום, הם עושים מה שהם אוהבים ועושים טוב לכל העוצרים בדרך באירוח החם, החברי והמשפחתי שלהם.
איך מגיעים:
אפשר לכתוב בוויז קפה 79.
כיוון כללי: נוסעים לאורך כביש 79. לוקחים את היציאה לכיוון הסוללים/שמשית מכביש 79
מקום השראה - אלוני אבא
מקום השראה, השוכן בבית הטמפלרי שבאלוני אבא סיפק את הפן הפרובנסי-טוסקני של העמק. התיישבנו לשמוע את סיפורו כשאנו כבר רוויות קפה, עוגיות ומיני מתיקה שהרעיפו עלינו מארחינו לאורך התחנות ביום ולמרות זאת – לא אומרים לא לעוד כדור שוקולד או ריבוע זעיר של בראוני.
הרזומה של הבית הטמפלרי הזה כולל השתתפות בסרט אקסודוס, עת שימש אתר צילומים. שנים עמד הבית במוזנחותו עד שהגיעו שירלי בר לב ויפעת גולן והפכו אותו לבונבוניירה, למקום של השראה. הוא משלב בית קפה עם גלריה בקומה הראשונה ואילו הקומה השנייה מושכרת כחדרי סטודיו לאמנים.
שירלי ויפעת הן שתיים שהגשימו חלום. הן נפרדו מעיסוקיהן הקודמים והתמסרו לאמנות הציור. כשהרגישו שהן רוצות להוציא את הסטודיו מהבית, הן שכרו יחד את המקום על שלוש קומותיו ושברו את הראש מה עוד עושים כאן. יועץ עסקי שהשתיים שכרו סייע לגבש את הקונספט וכיום הבית והחצר היפה שלו שוקקים חיים.
הזמנה
במקרה או שלא במקרה יצא שביקרתי בעמק פעמיים בסמיכות זמנים של שבוע. בכל פעם התרגשתי מחדש, בכל פעם התרגשתי יותר: מהאנשים, מהמפגשים, מהמראות, מיפי הנופים. שיישאר בינינו, אבל נופי העמק ריגשו אותי יותר מכל התמונות ששוגרו לאחרונה לווטסאפ שלי על ידי חברים שמטיילים בעולם. למה? אלף, כי זה באמת יפה ובית, כי זה שלנו! מזמינה אתכם להתרגש מיער בלפור, תצפית מקיבוץ גניגר.
מלי יקרה,
שמחנו מאד לארח אותך. תודה על המילים הטובות ולהתראות בעמק, נורית ולי
הייתן לי לחוויה ולהשראה, להתראות בעמק:)
איזו כתיבה מעולה. נהניתי לקרוא הכל!!! הצילומים הורסים. פוסט מקסים.
תודה יקרה, תודה על כל המחמאות:)
תודה רבה יקירה!
מלי, יא נהדרת אחת! איזה פוסט מקסים על העמק שלי. נהנתי לקרוא והתמונות שלך מקסימות