נחתנו באמצע הלילה היישר לבית של חנה ואלי, משפחה של ישראלים לשעבר. חנה ואלי מתגוררים בטביליסי עם שלוש בנותיהם וחלק מחדרי הבית משמשים כחדרי מלון בנוסח airb&b. מחלון הסלון שלהם נשקפת פנורמה מרהיבה של חומת העיר העתיקה המוארת. הסלון והחדרים מעוצבים בסגנון גיאורגי הארד קור –  או אם תרצו, ברוח ימים אלה –  בסגנון "הכלה מאיסטנבול".

ולמה לא ללכת ישר למלון המפונפן?

שאלה טובה! הייתה בי סקרנות לראות איך נראה באמת בית גיאורגי מפנים והייתה בי הנכונות לתרום את גופי למען מדע הבלוגינג כדי לדווח.

אלי וחנה הם מארחים מכניסי אורחים, לבביים ונדיבים,  שהעניקו מיד את התחושה כאילו הגענו לבית של חברים. אלי אסף אותנו מהשדה ובדרך למדנו ממנו המון על החיים בגיאורגיה על הקהילה היהודית, על השקעות בנדל״ן ועל קשיי הקיום במדינה שהשכר הממוצע בה הוא 300 דולר לנפש. השיחה נמשכה אל תוך הלילה, בסלון הבית, על כוס תה, עד שקרסנו.

בבוקר חנה השכימה לפנינו והכינה חינקלי גבינות לארוחת הבוקר. השולחן היה ערוך במיני מעדנים גיאורגים וריבות ביתיות מעשי ידי חנה. תוך כדי ארוחה המשכנו לשוחח והיה מרתק לפתוח צוהר לחיי היום יום שלהם. חנה ואלי צמאים לחברת ישראלים ושמחים מאוד על כל אורח ישראלי שמגיע אליהם. כיוון שעוד תכננו לראות את טביליסי בשארית היום, נפרדנו בצער, אבל עם טעם של אירוח ביתי חם וידידותי. אם תרצו מקום לינה זול (100 שקל לזוג), נקי וחם ועל הדרך לראות בית גיאורגי עירוני אמיתי – ממליצה על "הבית של חנה".