הנהג של מיס מלי
אוכל תאילנדי מסורתי אצל בני השבטים
"בחיאת ג׳קי," אמרתי למי שהתעתד להיות הנהג-מדריך שלנו בצפון תאילנד. "רק לא ארוכות הצוואר, ג׳קי, פליז🙏.
בְּרִינְג אָס סָמְטִינְג אוֹתֶנְטִיק, סׇמטינג נוֹט טוּריסטיק – יוּ נֹוו. אָי אֵם פֵד אַפְּ פְרוֹם אֲרֻכּוֹת הַצַּוָּאר סִינְס אֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיָה תַּרְבּוּת אִין מָיְּי אֵרְלִי צָ'יילְדְהוּד. אֵנְד אוֹלְסוֹ דּוֹנְט טֵיְק אָס טוּ שׁוּם מִפְעַל מִטְרִיּוֹת נְיָר אוֹר חַוַּת פִּילִים. טֵיְק אֵס טוּ סִי סָמְטִינְג נְיוּ! סָמְטִינְג דֵאט נֹו וָואיֵיט מֶאן אֵבֶר סִין בִּיפוֹר. אַנְדֵּרְסְטוּד?
"דּוֹנְט ווֹרִי, מִיס מָלִי, אַי וִויל טֵיְק יוּ טוּ מׇיְּי פְרֵיאנְד, מִיסְטֶר צָ'ארִיגוּ, אֵנְד יוּ וִויל סִי יוֹרְסֵלְף הָאוּ מָאץ' אוֹתֶנְטִיק אֵנְד סִימְפֶּל אִיז הִיְז לָיִף אִין דֶּה וִוילֵאג'. וִוי וִויל קוּק טוּגֶדֶר אָן אוֹתֵנְטִיק תָּאי לַנְץ' אוֹן דֶּה פַיֵר."
"בְּרָאבוֹ גֵ'קִי! יוּ לִקְלֹט מָיְּי רֹאשׁ," עלצתי ואישרתי את המשך ההתקשרות בינינו.
ג׳קי אמנם קנה אותי עם מיסטר צ׳אריגו שלו, אבל מה שבאמת באמת קנה אותי היה דווקא השליטה שלו בוורד. כי תאילנדי ששולח מסלול מפורט בקובץ וורד ושיודע לערוך טבלה ולצבוע תאים בטבלה בירוק הוא תאילנדי שאני יכולה לסמוך עליו. בדוק. כך הסקתי לי ביני לביני בניסיון לתהות על קנקנו ממרחק 6835 ק”מ המפרידים בין סלון ביתי לביתו בצ׳אנג מאי.
נאמן להבטחתו, הוביל אותנו ג׳קי לכפר אותנטי. בשלב זה עוד לא ידענו להבחין מה אותנטי ומה לא, אבל אחרי שבט שניים כבר הבנתי שהשבטים בצפון תאילנד אותנטיים כמו השיער הסגול של ביבי במסיבת עיתונאים עם שאלות ידועות מראש.
סבתא מתוקה ישבה על הקרקע בכניסה לכפר. היא נראתה לי בת תשעים לפחות. היא הייתה מקופלת בתנוחת ישיבה על כפות רגליה בגמישות מעוררת הערצה. אני בטוחה שהיא לא לקחה שיעור פילאטיס אחד מימיה ולכן התאהבתי בה מיד. אני תמיד שמחה למצוא אישוש לתיאוריות האנטי פילאטיות שלי בקרב זקנות שבט וחוכמתן הקדמונית. הפנים שלה היו חרושות קמטים עמוקים שמעולם לא ראו בוטוקס או חומצה הילארונית ואפילו לא סרום משקם של קלארינס. היא הייתה סבתא אותנטית עם קמטים אותנטיים, שהרוויחה כל קמט בשעות הרבות שבהן השתופפה אל שתילי האורז, רגליה תחובות במגפיים שחורים, מתבוססות בשדה המוצף.
הסבתא מצידה קלטה את האנרגיה האמפטית שנשבה ממני אליה, ובצילום הקבוצתי שלנו היא מחבקת אותי בחום, אוחזת בי אונגאז׳ה וגורמת לי לרצות לאמץ אותה. לצערי, ג׳קי קטע את איחוד המשפחות מיד לאחר הצילום, וחבל. מי יודע, אולי בעוד 30 שנה תיירים מישראל היו פוגשים אותי בכניסה לכפר, מקופלת באותה תנוחת ישיבה בגמישות נדירה, שמחה כמו ילדה קטנה מול חטיף אורז שהיה מוגש לה, בדיוק כמו שהיא שמחה עם החטיף שהגשתי לה.
אוכל תאילנדי - מבשלים חוויה
מיסטר צ׳אריגו ורעייתו חיכו לנו בבית הבמבוק שלהם. מיסטר צ׳אריגו הוא בן השבט פָּא קָא קֵר יָאוּ. הוא ורעייתו על ארבעת ילדיהם ונכדיהם מתגוררים בכפר קטן אי שם בג׳ונגלים של שמורת הטבע דוי אינתנון. שני בני הזוג מתפרנסים בין השאר בהובלת מטיילים טרק בג'ונגל. צ׳אריגו היה זה שהוביל גם אותנו לפני הארוחה. בבית הבמבוק שלו למדנו איך מכינים ארוחה בלי כיריים חשמל או אינדוקציה, בלי מיקרוגל ומג׳ימיקס, בלי שיש, כיור, קרש חיתוך, פח זבל או קולפן.
ג׳קי כיכב בתפקיד השף. הוא קצץ, חתך וקילף במיומנות ובזריזות. ואנו, הסו-שפים היינו לתאילנדים שלו. כתשתי שום ובוטנים במוט ברזל על אבן, הסרתי סיבים מאפונת שלג בישיבה מזרחית שאיני מורגלת בה, אבל אל דאגה: עוד ארוחה אחת או שתיים כאלה, ויכולות הכריעה שלי לא ייפלו מהסבתא הנ״ל.
את המצרכים לארוחה ליקטנו יחד עם ג׳קי בשוק מקומי מקורה כבר בבוקר: בדוכן אחד הוא רכש צרור אטריות אורז, בשני אפונת שלג ובצלי שאלוט, בשלישי ברוקולי וגזר עד שנחה דעתו שיש לנו כל הנדרש. בשוק הזה אפשר למצוא לא רק פירות וירקות, בשר ודגים, אלא גם הרבה אוכל תאילנדי מוכן. כאן התוודענו לשורשי קונספט הוולט כפי שהשתמר כאן באופן אותנטי בגרסה המקומית והמקורית שלו, וזה הולך ככה; בת אחד השבטים מעמיסה על תלת אופן שלל מנות ארוזות עד שלא ניתן להבחין מה זה הר השקיות הנוסע הזה, ביניהן מרק בשקיות ניילון שקופות. מכאן היא יוצאת לחלוקה לעוד לקוח רעב.
בית הבמבוק של צ׳אריגו, כמו שאר הבתים בכפר ניצב על כלונסאות. החלל האחד מופרד לשניים. חציו האחד הוא מעין מרפסת פתוחה ומקורה המשמשת כסלון-מטבח-פינת אוכל, אבל ללא כל רהיט שיכול לזהות אותם ככאלה. מחצלת בלבד פרוסה על הבמבוק וכולם מתבקשים להשאיר נעליים בחוץ. בפינה אחרת ״מטבח פתוח״ ל״סלון״. מדף אחד, כמה סירים וקערות, מכל מים עם ברז. מי השטיפה מושלכים למטה מבעד למרפסת ופסולת הקילוף מושלכת לעבר התרנגולות המסתובבות בשטח ובולעות כל פירור. מאה אחוז קיימות.
החצי השני, הסגור, תחום בדלת מקשרת. זהו מתחם השינה והמדורה המשמשת לחימום ובישול.
בתום כל הכנות הבישול המקדימות עברנו עם ג׳קי אל אותו חדר מדורה. שם הפליא ללהטט בין שלוש מחבתות ווק מעל האש. פה הוסיף רוטב דגים וסויה, שם טעם והקפיץ עד שהתוצאה הניחה את דעתו. הוא הכין חביתה תאילנדית מתובלת בסויה עם עשבים ירוקים תאילנדיים, ירקות מוקפצים ופאד תאי. זו הייתה לנו היכרות ראשונית עם אוכל תאילנדי.
בינתיים גב׳ צ׳אריגו ערכה את ״השולחן״. האוכל הונח על מגש עגול גדול, צלחות ומזלגות על המחצלת. סיר אורז צץ משום מקום וגם בירה שצ׳אריגו הביא מאותו שום מקום. התיישבנו כולנו סביב המגש העגול כמו וואן הפי פמילי בארוחת שישי וכאילו אכילה בישיבה מזרחית היא טבע שני לנו ושום עצם לא מתמרדת ושום שריר לא נמתח – במיוחד במעבר מהקרקע לגובה בני אנוש
"יוּ סִי מִיס מָלִי," סח לי ג׳קי, מבטו המהורהר בוהה בחלל תוך שהוא לוגם עוד שלוק מבקבוק הבירה, "יוּ סִי הָאוּ סִימְפֶּל אִיז דֵּיְּר לָיִיף. דֵּי דּוֹנְט נִיד מֵנִי סְטָאף אֵנְד הָאוּ מָאץ' הֵאפִּי דֵּי אָר?"
באותו רגע כשאני כולי בתוך החוויה, מלאת פליאה והשתאות נוכח החיים הפשוטים שניכרה לי ההזדמנות להציץ לתוכם – הסכמתי עם ג׳קי. כי באמת, מה כבר צריך בנאדם כדי לחיות? כמה תרנגולות, האקר של אורז, כמה כלונסאות במבוק ומדורה אחת.
בחלוף הזמן וממרחקו התגנב לליבי הספק שמא לא הייתה זו עוד הצגה לתיירים, שבית הבמבוק אינו אלא הבמה וכולנו היינו השחקנים.
ואולי אין זו אלא תפיסתי המערבית, המתקשה להאמין שאי אפשר בלי מקרר, כיריים, בוצ׳ר בלוק או משטח אבן קיסר בגוון תואם לארונות המטבח.
מה אתם הייתם חושבים?
אזיו חוויה מרתקת, מלי! ממבט בתמונות המומחיות של ג'קי בבישולים נראית לי אותנטית. אם כי ממה שראיתי בארצות עולם שלישי, יש מצב שבאיזו ארגז מתחבאת לה טלויזיה וצלחת לווין. כמובן מצעיר ועד זקן – כולם אוחזים במכשיר הנייד. לא כן ? האם הם מאושרים – בודאי. אבל כל החגיגה הזאת נגמרת מהר מאוד במקרה הרפואי הקשה הראשון, או בלידה שהסתבכה לה .
זו אכן הייתה חוויה וג׳קי בהחלט בשלן. טוען שמאז ילדותו עמד ליד אמא במטבח וכך למד. עברתי על הצילומים שלי מהשבטים ואכן יש אנטנת לווין על הגג😂
חוויה מקסימה. תחליטי שזה היה 100 אחוז אותנטי וככה תזכרי את זה. מה אכפת לך?
צודקת! תודה❣️
נהניתי לקרוא מלי
לדעתי זו הצגה ובתומה הם חוזרים לבתיהם המצוידים יותר 😅
אבל מה זה חשוב. זכיתם לחוויה ואנחנו לסיפור מצוין.
ואגב הוולט התאילנדי, המדריכה שלנו סיפרה שהרוב בכלל לא מבשלים בבית. יותר זול להם לאכול בחוץ
זה אכן כך ובוויטנאם זה בולט במיוחד. כולם אוכלים כל היום על כיסאות פלסטיק נמוכים לאורך המדרכות.
תודה איריס❣️
הצצה קטנה לחיים של עולם אחר, תענוג..
תענוג גם פוסט כהלכה שלך הטוריסטית הומוריסטית.. 😃
תודה אביבה❣️
דיר מלי
יו קיל מי סופטלי ויד יור סטורי.
ביפור אי דייד ו טולד דה סטורי טו רפי
מקסים, משובב לב, קורע מצחוק בקיצור סיפור אותנטי כפי שאת יודעת לספר.
מקוןה שהמיחשוב סוף כל סוף ישתף פעולה איתי ויקלוט את תגובתי.
אוהבת מאד את סיפוריך לכן לא ויתרתי.
תודה רבה רחל יקרה! שמחה שאהבת ודש לרפי❣️
היי
אנחנו לפניי טיול לתאילנד
האם אפשר בצורה כלשהי ךיצור קשר עם המדריך/נהג שהיה איתך
(ג'קי)?
היי,
זה הטלפון שלו +66 80-654-0344
בהצלחה,
מלי