שנים שאני מתכננת לבקר בתל מגידו. שנים שחולפת על פניו בטיולים ובנסיעות המרובות לעמק וחשה החמצה נוכח התגליות המסעירות שהתגלו בתל ושרק ממתינות להתגלות בפניי. בשנתיים האחרונות התל היה סגור לרגל שיפוצים. לאחרונה נפתח מחדש ואתמול סוף סוף הצטרפתי לסיור במסגרת סיורי החינם המצוינים של רשות הטבע והגנים. המקום נראה מזמין ומטופח, הוא התחדש במרכז מבקרים מודרני, והמדריך זכריה מלאכי בן ה-81 (!) היה מדהים בידע ובחיוניות שלו 🙌. ועם כל אלה אני נאלצת להודות שהאתר לא ריגש אותי חרף העובדה שיש פה רצף התיישבותי נדיר, שכבה על גבי שכבה, החל מהתקופה הנאוליטית ועד הפרסית – 30 שכבות! וחרף העובדה שהמדריך ניסה להפיח חיים במקום עם סיפורים היסטוריים. לטעמי, קיים פער גדול בין חשיבות האירועים שאירעו בתל מגידו לבין המצאי הפיזי של השרידים. וזאת בהשוואה לאתרים כמו ציפורי, קיסריה, בית שאן או שבטה.
אני מבינה איך האתר מרגש ארכיאולוגים והיסטוריונים והוא אכן נחשב לערש הארכיאולוגיה המקראית ולמעבדה לשיטות מחקר מודרניות. מבינה שכאן זה הדיסני לנד של הארכיאולוגים שעדיין לא סיימו לחפור כאן, אבל ככל שזה נוגע לי – קשה לי.
Facebook Comments