רבות שמעתי על ארוחות הבוקר על טהרת מאפי הטאבון, גבינת השנקליש הנדירה ועוד אי אלו מנות ערביות מסורתיות בבית הקפה שבעין רפא.

עין ראפה הוא כפר ערבי הממוקם 10 ק"מ מערבית לירושלים, בשטח המועצה אזורית מטה יהודה. הכפר נקרא על שם המעיין "עין ראפה" הנמצא במרכזו. בסמוך לכפר נמצא המעיין עין לאמון ועוד נגיע אליו. 

השילוב של כפר ערבי בפאתי ירושלים וארוחת בוקר ערבית הצטייר בדמיוני כרומנטי לפחות כמו ארוחה בטברנה יוונית על אי נידח. שלא לדבר על גלגול השם שנקליש על הלשון. השנקליש היא גבינה המופקת מחלב עזים וכבשים ומעובדת בטכניקות של ייבוש לכדי כדור שיכול להישמר זמן רב. הטכניקה הזו מוסיפה לה טעם מיוחד בנוסף לתיבול העז בזעתר ומיני תבלינים שונים. גבינת השנקליש היא חלק בלתי נפרד מהמזה של המטבח הסורי־לבנוני. בעבר היה נפוץ גם בתחומי ישראל, אבל כיום נדיר למצוא אותו. לאחרונה אכלתי את הגבינה בכפר הלבנוני-ישראלי עג׳ר וחזרתי הביתה עם שלושה כדורים. יש הנוהים אחר סטייקים וכוכבי מישלן ויש כמוני שיסעו לקצווי ארץ עבור בצק טרי וגבינה טובה. ועג'א – לא רק שהיא בקצה הארץ, אלא חציה השני בלבנון. אבל זה כבר לסיפור אחר.

מה אומר ומה אגיד על בית הקפה שנקליש: במילה אחת; התאכזבתי. העג׳ה לא היה אלא חביתת ירק, מאפה הטאבון – כבר אכלתי ריחניים וטריים ממנו ורק השנקליש היה ככל הנראה שנקליש אבל לא משהו לספר עליו בבית. לימים, יצא לי לשוחח עם פודיז ירושלמים שהתייחסו בביטול לדמיון הרומנטי שלי. לשיטתם, לו שאלתי לחוות דעתם המלומדת היו חוסכים לי את האכזבה.